תראו מה השעה, מי היה מאמין שאני אגיע לחדר שלי היום.
היום היה ארוך ובלתי נסבל.
כל רגע שהתקדם, גבר לו הסבל.
כ"כ רציתי שהיום הזה יבוא אל קיצו (אל תדאגו, יש לי עוד ללמוד למבחן..)
למה?
מאיפה להתחיל...?
כל המעבר ללשכה של בנט כרוך בהרבה בירוקרטיה שאינה תלויה בי.
קבלת המלגות שלי, כנ"ל.
כ"כ הרבה דברים שצריך לסדר
כ"כ מעט זמן
והם לא תלויים בי.
זה מה ששובר אותי, זה בדיוק מה שמכניס אותי ללחץ ואמוק שמובילים למגרנה עצבנית.
אני שונאת להיות תלויה באנשים. אני תמיד סומכת על עצמי שאני עושה מה שצריך, כמו שצריך ובזמן שצריך.
אנשים נוטים למרוח זמן (בעיניי) וזה מוציא אותי מדעתי.
שום דבר לא התקדם היום מכל המשימות שיש לי לעשות.
למה אני בלחץ..? כי אני צריכה לסיים את המשימות האלה עד לסוף השבוע הזה..
כן, יומיים. יש לי יומיים לשבת על הוריד של כולם. להתחנן. לצעוק. לבקש. לפקסס. לתאם. לחתום. להספיק.
אוף.
שונאת את זה.
מה אני צריכה לעשות? לנשום עמוק ולחכות.
כמה אני מצליחה..?
לא מצליחה.
;){kind=link}