חברות ומחשבות

לאחר לילה נטול שינה ונסיעה לפנות בוקר מהצפון למרכז. עבודה ללא הרף. 
אפשר לומר שהיום הזה טרם בא אל קיצו.

באחת בלילה דיברתי עם החברה הכי טובה שלי. למרות שהיא יודע מה עובר עליי סיפרתי לה. סיפרתי לה שאני שוקעת.

וכך התפתח לו דיון ארוך לתוך השעות הקטנות של הלילה.

מה יצא מזה?

שאני כבר לא יודעת.

לא יודעת מה ההגדרה לחברה טובה. לא יודעת מה ההגדרה לשגרת חיים. 

אני אוהבת אותה. באמת. מכל הלב והנפש. בזכותה התפתחתי, גדלתי, פרחתי והתחשלתי. היא הוציאה ממני הרבה דברים שהיו גלומים וחבויים בי. ועכשיו? פתאום הפוגה. כאילו שכבר אין לנו על מה לדבר. פתאום אפשר לא לדבר כמעט יום שלם..

בחופשת הפסח בקושי דיברנו.. כמעט ולא דיברנו בכלל. אתמול היא הסבירה לי למה. 

היא אמרה שהיא פשוט הייתה צריכה להתנתק קצת וזה עשה לה טוב.

אני שמחה. באמת. אני הכי שמחה בעולם שזה עשה לה טוב.

אבלי לי לא כ"כ.. הייתי צריכה מישהו לדבר איתו בזמן הזה.. גם כשקרו דברים וגם כשלא..

איפה הגבול? מהי חברות טובה? עד כמה אני צריכה להניח.. ?

אשמח לקרוא את דעתכם..