במקום מסוים אני מגיעה להבנה.
לאט לאט התגבשה לה התובנה.
היי,
את צריכה לסגור את זה.
סופית.
לא. היא לא הייתה הבת זוג שלך.
היא הייתה חברה טובה.
ממש כמו אחות,
תאומה.
כן. היא פגעה בך עד עמקי נשמתך.
מרגיש לך כאילו נוצלת עד הסוף.
הרי ברור לכולם כמה קשה לך להיפתח.
היא הצליחה לפתוח אותך.
לרסק אותך לרסיסים.
סליחה. לא מגיעה לי להבין את הסוף?
להבין מה קרה.
להסיר את הסימני שאלה.
לקבל את הסליחה.
אז שאלתי,
התייעצתי.
האם כדאי לי לפתוח את זה שוב?
כמעט ששנה עברה ללא כל סימן ממנה.
כמעט ששנה עברה ואצלי אין עוד השלמה.
אז אני שואלת אתכם
חכמת ההמונים.
האם כדאי לי לפתוח את הנושא שוב (הפעם בעקיפין כי ממני היא לא מוכנה לשמוע כלום.. שהחברות המשותפות יזכירו את שמי כבדרך אגב כזה..)?




























































