ריק.
חוסר רצון.
חוסר בכוחות.
חולשה.
יאוש.
בלבול.
אני כבר לא יודעת לאן לפנות ומה לעשות עם עצמי.
כ"כ הרבה דברים אופפים אותי שפשוט אין לי כוחות לכלום.
ביום ראשון סבתא עזבה אותנו. כמה קשה היה בלוויה....
כמה קשה להיפרד ממנה.. לא נתפס...
ביום שני חזרתי ללימודים.. מותשת ועייפה.
הייתי צריכה לראות דירה מסויימת וברגע האחרון ביטלו לי בטענה כ"כ לא מכבדת
בטענה פוגעת.
עכשיו נסביר מהתחלה?
טוב,
המעונות של שנה הבאה קפצו למחירים אדירים
לכן אני מחפשת דירה בירושלים
אני רוב הזמן עובדת בירושלים ולומדת בבר אילן רק יומיים.
עד שכבר הסכמתי להתפשר על דירה ליד האוניברסיטה (במקום בירושלים) החוצפנית ביטלה בטענה משפילה
אז שוב נשארתי בלי דירה.
אין מחירים שפויים
אני לא אוכל לשרוד במחירים המופקעים שיש לדירות (ולא, אני לא לוקחת כסף מההורים)
אני לא יודעת איפה עוד לחפש.
קשה לי
תחושת מחנק עולה וגואה
עומס נפשי גדול מושך אותי ללמטה.
אין לי עם מי לדבר.
אין לי את הדמות האמיתית שתהיה פה לידי ולצידי.
אני לבד.
מרגישה שהכוחות עוזבים אותי..
איך אני אעבור את תקופת המבחנים הזאת?
איפה אני אגור שנה הבאה?
מה יהיה איתי?
;){kind=link}