לכל סיום יש התחלה

זהו.

זה היה היום האחרון שלי במשרד הביטחון.

נגמר העידן בו אני נמצאת בקרב אנשים זקנים וקצת ממורמרים (על כל המשתמע מכך. כולל דיבורים בצעקות כי פשוט לא שומעים כבר בגיל הזה...)

נגמר העידן בו אני מתעסקת בדברים שלא מעניינים אותי (בלי שאני מחשיבה את תקופת השירות הלאומי שלי..)

נגמר העידן בו אהיה מוקפת באנשים אכפתיים (למרות המרמור..)

עכשיו אני עוברת לתקופת ביניים, 

תקופה שלא ברור מה הולך להיות בה.

תקופה שאני חצי במשרד הביטחון (כי לא השלמתי את תהליך העזיבה עדיין) וחצי מחכה לקראת המשרה החדשה.

כ"כ הרבה מתח נפשי, כ"כ הרבה משימות, תיאומים, בירוקרטיה, טלפונים, ניירת, צפייה, כמיהה, שינויים, מחשבות, תפילות.

אבל לא. עדיין אסור ליפול למתח הנפשי. למה?
כי יש לי מבחן גדול ביום ראשון.
מבחן שאני מנסה ללמוד אליו כבר חודש ולא מצליחה. 

גם עכשיו אני לא מצליחה מאחר ואני מרגישה זועה.

מה לעשות?

להילחם.

למה?

כי אני פשוט חייבת ללמוד (כן, אני חננה מטורפת.)
וכי השותפה הקצת מעצבנת פה.. (משום מה השנה אין לי מזל עם שותפות בכלל, אבל זה כבר בפוסטים הבאים..)

בהצלחה לי :)