מאתמול כבר התבאסתי על החג הזה ועל מה שהולך להיות השנה.
למה?
כי פשוט כלום לא התנהל כשורה אתמול.
כל מה שתכננתי ורציתי שיקרה, קרה ההפך.
נתחיל בזה שאת הבגדים שרציתי ללבוש לא היו לי וכלה בזה שסבתא שלי הודיעה שהיא לא מגיעה אילנו לעצמאות וגם לא הדודים שלי.
כלום
פשוט כלום
אהה, שכחתי גם לציין שעד שהיה בי החשק לרדת להופעות בעיר היבשה הזאת,
חברה הבריזה לי, השניים עשו על האש ביחד
ורק אחת הסתובבתי איתה.
היו הופעות מצויינות ובאמת שהיה ממש נחמד איתה.
בוקר עצמאות.
קמנו בשמונה והתחלנו הכנות למצוות היום, המנגל.
כרגיל, באווירה האופיינית למשפחתי, לחץ. עצבים. כאוס וצעקות.
לא, לא צילמתי שום תמונה מהיום.
לא היה לי זמן ולא חשק.
בסוף הסתבר שסבתא כן מגיעה..
אז היא וסבא הגיעו והיה נחמד..
ועכשיו?
עכשיו אני פותחת את האינסטגרם והפייסבוק.
כולם נראים מאושרים, כולם עם המשפחות המורחבות,
כולם עם חיוכים על הפנים ויש להם זמן להצטלם.
ואני?
האם נקרא חגגתי בלי שצילמתי?
וכשישאלו אותי "איך היה בעצמאות??" מה אני אגיד? נחמד..?
תודה שהקדשתם לי מזמנכם.. מעריכה!
;){kind=link}