עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,

למי שרוצה להגיב בפרטי..
Edeny121@walla.com
חברים
EllyThe Queen Of Hellמעיןמאוצרות ארכיון צהsarit coendeardrawer
בלה בלבלהClementineAnastasiaאחת שיודעתאדווהשרילין
Super BambiShaneדנהstrongerנערת הגורלmy heart
Just a JoeנוריתmariselaDark ParadiseסולElliesecond4
אוֹלצ'yaelCarmelEndorphinsבדמי ימיהthet girl is  me
sapsapא'.ב'free spiritDryadאיילת אהביםSomeone who writes
Little OneWonderful.zlatnolove myselfdrakulaBen Cohen
GeminiGod Is A Womanכותבתשמי הוא גיאנופקXhaunted princess
חַשׂוּףwolf heartJust one girlTsuki ContinueMissLonelyMs.death
רֵײזָאאני יעלsnow whiteSpace girlHOLAדניאלה
אביביתRocketBorn To Dieflowerאף אחד לא מכירtears
Liliall by myselfSoy :)יערהאורית מנשהאופיר
lea ltorngirlRosieאילנהBlacKEyesנאיה
RoseמיכלɛAngelɜsunshineלימורדון
נערה בנעוריהחגית הלIM ALחן (:
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
חכמת ההמונים
16/04/2018 09:52
edya
16.4.2018

במקום מסוים אני מגיעה להבנה.
לאט לאט התגבשה לה התובנה.
היי,
את צריכה לסגור את זה.
סופית.

לא. היא לא הייתה הבת זוג שלך.
היא הייתה חברה טובה.
ממש כמו אחות,
תאומה.

כן. היא פגעה בך  עד עמקי נשמתך.
מרגיש לך כאילו נוצלת עד הסוף.
הרי ברור לכולם כמה קשה לך להיפתח.
היא הצליחה לפתוח אותך.
לרסק אותך לרסיסים.

סליחה. לא מגיעה לי להבין את הסוף?
להבין מה קרה.
להסיר את הסימני שאלה.
לקבל את הסליחה.

אז שאלתי,
התייעצתי.
האם כדאי לי לפתוח את זה שוב?
כמעט ששנה עברה ללא כל סימן ממנה.
כמעט ששנה עברה ואצלי אין עוד השלמה.

אז אני שואלת אתכם
חכמת ההמונים.
האם כדאי לי לפתוח את הנושא שוב (הפעם בעקיפין כי ממני היא לא מוכנה לשמוע כלום.. שהחברות המשותפות יזכירו את שמי כבדרך אגב כזה..)?
12 תגובות
אז כן או לא?
12/04/2018 09:58
edya
12.4.2018

רצון.
תשוקה.
כמיהה.
כיסופים.

לדמיין אותי.
לדמיין אותי כחלק.
לדמיין אותי נהנית.
לדמיין אותי מעונגת.
לדמיין אותי אוהבת ומאוהבת.

פחד.
שיתוק.
רגליים קרות.
הדיפה.

לדמיין אתי.
לדמיין אותי הבודדה.
לדמיין אותי הרווקה הנצחית.
לדמיין אותי לא נאהבת.
לדמיין אותי רוצה ולא קבלת.

שני התסריטים רצים בראש.
יחדיו.
בו זמנית.
הרצון והפחד.
התשוקה והשיתוק.
הכמיהה והרגליים הקרות.
הכיסופים וההדיפה. 

מה זה?
זה בכלל אמיתי?
זה בכלל הגיוני...?

וכשכל הזמן אומרים "כשזה יהיה זה, את תרגישי",
אני ארגיש....?

6 תגובות
יש בי
09/04/2018 12:26
edya
9.4.2018

אז היה חופש ארוך
מסוג הדברים שהייתי צריכה.
לא, הייתי חייבת.

זמן דיי ארוך עם המשפחה.
כרגיל, עשיתי שטויות וצחוקים.
המון זמן עם החברות האהובות עליי 
וגם אז, שטויות וצחוקים.
פרקתי המון מתוכי.

טיילתי המון.
משפחה, חברים.
ביום ולאור זריחה.

נשמתי.
נרגעתי.
פרחתי.
התמלאתי.

חזרתי בכל הכח
ולמרות שאתמול היה יום מזעזע
אני מרגישה מלאה שוב.

יש בי את הכוחות.

דרך אגב,
זוכרים את הבחור שכתבתי עליו?
טוב, תמחקו אותו מהרשימה.
הוא לא חזר אליי מלפני החג (לא שלח חג שמח ולא כלום).
לא מתכוונת לסמס לו.
אז אני מניחה שאני עם הראש קדימה.
ורווקה.
15 תגובות
יחסים בין אנשים
27/03/2018 07:36
edya
27.3.2018

היו צעקות,
היה באלגן.
כולם שמעו,
ולא עשו כלום.

כולם יודעים שהיא משוגעת,
כולם מרחמים עליה,
רק לנו קשה לסבול אותה כל יום מחדש.
את המריבות,
ההתחכמויות,
הקללות והצעקות.

הבוסית התפוצצה.
יצאה מגדרה (לטובתי).
הרי, לא יתכן שהיא תשמע כל היום רדיו, תראה סדרות ותשים את הטלפון שלה על פול ווליום (!!!!)
ולי אפילו צלצול של הודעה לא יכול להיות...

בלי כל קשר, אני מוצאת את עצמי אוספת לעצמי חברות
עד עכשיו יש 2 טובות
המדריכות (זומבה וקיקבוסקס)

הכרתי מישהו
עושה רושם שהוא אחלה ממש
דיברנו ביום הראשון
אבל עכשיו הוא לא כותב לי, ממש מוזר בעיניי.
כשאני כתבתי הוא החמיא לי ממש..
כן עושה רושם שהוא בעניין
לא יודעת. מסובך לי.

וזהו,
פסח בדרך.
לא בא לי עליו, 
חג שאני לא מי יודע מה אוהבת.
אבל הוא פה
ואני עם המשפחה
אז הכל טוב.

6 תגובות
לא פה ולא שם
20/03/2018 15:43
edya
20.3.2018

הנפש קוראת לגאולה.
מתחננת לשלווה.
הגוף משווע למנוחה.
משתוקק להרפיה.

מה מנגד אתם שואלים?
ובכן, החיים.

המירוץ הבלתי פוסק אחרי...
כסף?
כבוד?
עצמה?
יוקרה?

אחרי משמעות.

והמירוץ הזה מביא איתו דברים טובים
וגם כאלה שקצת פחות.

בזמנים של תשישות אני נודדת.
נודדת לאותם המחוזות שמתישים אותי יותר.
לאותם המחוזות שאני לא אמורה להגיע אליהם.
אבל אני מגיעה.

ונשאבת לי המציאות לתוך עולם של מחשבות.
נשאבים לי הכוחות.
נשאבות לי העצמות.
אני נשאבת.

עפיפון.

ככה אני בזמן האחרון.
אני לא פה,
לא מחוברת. 

כשאני חוזרת, אני מותשת יותר.
וככה חוזר חלילה עד שאני נרדמת.

ומתעוררת.
14 תגובות
המון במעט
12/03/2018 11:26
edya
12.3.2018

כ"כ הרבה קורה.
כ"כ הרבה לספר.
כ"כ הרבה לשתף,
עד שאני כבר לא יודעת מאיפה להתחיל.

אני טובעת,
טובעת בתוך ים של משימות ודברים לעשות..
אבל,
אני שוחה טוב.
בינתיים.

הדקות, השעות,
הימים והשבועות.
הכל נורא ארוך.
ארוך ועדיין מרגישה שלא מספיקה כלום.

נוזפת בעצמי,
שאני עייפה, 
שאני אוכלת,
שאני עובדת,
שאני בנסיעה.

בא לי לעצור את שגרת החיים.
לעצור את הזמן.
להספיק הכל! 
ואז להחזיר את הכל לקדמותו.

חסר לי שאני לא כותבת כאן.
אני משתדלת להיות פה.
המקום הזה הוא אי של שקט.
שלווה.

אני רוצה להספיק הכל.
ששום דבר לא יתעכב.
אפילו קצת.

אני רוצה המון, בכ"כ מעט זמן.
4 תגובות
עכשיו טוב
01/03/2018 17:31
edya
1.3.2018

היי,

כן, חזרתי.
לא הייתי פה כי הייתי מרותקת
לא, לא במובן החיובי....

הייתי ממרותקת למיטה שלושה ימים.
לא יכולתי לפתוח את העיניים או להרים את עצמי.
השתעלתי.
נחנקתי.
עלה לי החום.

רעידות,
הזיות,
מה לא.

מצחיק, בהתחלה חשבתי שזה יעלם
טוב, הרי אני אפעם לא חולה..
אבל המצב רק הלך והחמיר.
ההורים באו במיוחד מטבריה לירושלים
להחזיר אותי הביתה.

בדרך, אכזבתי ממש את חברה טובה שלי.
תכננתי לנו טיול משגע 
ובגלל שהייתי חולה הוא התבטל.
אני מרגישה נורא בגלל זה,
למרות שזו לא כ"כ אשמתי..

אולי זה בעצם סימן..?
סימן לסטופ קטן..?

אז עצרתי.
עכשיו אני מרגישה יותר טוב.

פורים היום :)
חג שמח.
9 תגובות
חנוקה.
20/02/2018 09:00
edya
20/2/2018

עומס.
לחץ.
ריבוי משימות.
ריבוי דאגות.
כאב ראש.

כאוס.

כ"כ הרבה דברים לעשות.
כ"כ הרבה דברים לדאוג להם.
כ"כ הרבה משימות.

אני כבר לא יודעת איפה לשים את הראש.

עבודות סמינריוניות לסוף התואר 2X.
עוד עבודה להגשה.
ראיונות עם חברי כנסת.
תואר שני.
מציאת עבודה לתואר שני.
מציאת דירה בעקבות הלימודים והעבודה. (הסוף נראה כ"כ קרוב, נובמבר, ואני חייבת לחשוב על זה..)
מסיבת פורים.
לדאוג לאחי שלא חוזר הביתה שבת.
לשטוף את הדירה.
לסדר את הארנונה.
למצוא דרך לחזור הביתה.

בטוח יש עוד דברים ששכחתי.

אני חנוקה.

14 תגובות
החוויות הקטנות
14/02/2018 15:45
edya
14.2.2018

אז היום השקעתי קצת מעצמי
ונסעתי לבקר במקום העבודה הקודם שלי.

מקום העבודה הקודם שלי היה לשכת שר הביטחון.
הייתי שם שנתיים בתור בת שירות לאומי.
חוויתי המון חוויות (אם טובות יותר ואם פחות).
הכרתי המון אנשים מדהימים.
הרגיש לי כמו בבית.

ישבתי,
דיברתי,
התעדכנתי,
שמחתי,
נפגשתי,
נהניתי.

כמון שבשביל זה הייתי צריכה לקום בשעה חמש וחצי
לנסוע מירושלים לת"א, 
במיוחד.

אבל זה היה שווה לי.

חבל רק שלא פגשתי את כולם...

6 תגובות
הצילו, רוצה לעצמי.
08/02/2018 16:25
edya
8.2.2018

אז מה, 
עוד לא עברו שישה חודשים?
עוד לא עבר מספיק זמן כדי שתופיעי?
ככה, סתם פתאום..
כמו שעשית לחבות שלך.

אחרי שניתקת מהן קשר חצי שנה,
פתאום הופעת להן.
הן אל ידעו איך לאכול אותך בכלל,
ניסו להתחמק.

אז איתי עוד לא עברה חצי שנה.
אולי אפילו גם אחרי שהיא תעבור לא תבואי.
יש סיכוי, נראה לי.

אבל היי..
מישהו מכיר אותי בכלל?
מישהו יודע לומר לי ממתי אני דורשת סליחה...?

חשבתי שחזרתי לעצמי.
לבחורה המחוספסת.
לבחורה שיודעת לנהל את צעדיה בקפידה.
לבחורה שממש אסור להתעסק איתה.

כן, אני יודעת שבמידה ותחזרי,
אני אהיה ביצ'ית לא קטנה.
אבל זה רק אם..
אם תחזרי.
עד אז, תני לי שקט.

בבקשה.
6 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא »