עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,

למי שרוצה להגיב בפרטי..
Edeny121@walla.com
חברים
ולריהall by myselfSoy :)יערהאורית מנשהאופיר
לאה לויtorngirlRosieאילנהBlacKEyesנאיה
Roseמיכל~ShouSha~sunshineלימורדון
נערה בנעוריהחגית הלIM ALחן (:ARIXXXישי ויסמן
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאחים את השברים ויוצאים לדרך מחדש
24/09/2017 09:52
edya
24.9.2017

כ"כ רציתי לכתוב אתמול, אבל העדפתי להשלים פערים ולקרוא מה שאתם כתבתם.
היו שלושה ימים של חופש שאין לי דרך להעביר לכם כמה כיף היה בהם.

שלושה ימים שהם נטו משפחה.
בלי פלאפונים. בלי טלוויזיה.
בלי רעש מסביב.

ההכנות לשנה החדשה היו מתישות ועמוסות.
כתבתם פה על כל הודעות העתק הדבק של השנה הטובה
מצחיק, אני גם מקבלת המון הודעות כאלה אבל זה לא מה שאני מפיקה מהם.
ע"י ההודעות האלה אני בוחנת. בודקת.
למי אני חשובה, מי חושב עליי מידי פעם, מי ראוי להשקעה ומי לא.
(שלא תחשבו, אני גם מתקשרת ושולחת, אבל אצלי הברכות הן אישיות ומשתנות מאדם לאדם)

היו שהתקשרו. שזו שיא ההערכה בעיניי.
היו ששלחו הודעה אישית. שזה מוערך מאד.
היו ששלחו הודעת העתק הדבק. שזה סוג של הערכה.
והיו שלא שלחו בכלל.
כן.
היא הייתה בין אלו שלא שלחו.

ראבק. 
שנתיים היינו חברות טובות מאד.
אחרי שפגעת ככה, לפחות שנה טובה את לא יכולה לשלוח..?

בא לי שייקרה משהו.
בא לי להבין מעבר.

אבל זהו.
אני צריכה להתעלות על עצמי.
יום כיפור בדרך ואני לא יכולה להיכנס אליו עם משקעים.

אז הנה הברכה שלי אליכם לכבוד השנה החדשה:

ששנה זו תהיה שנה שבה נעצים את עצמנו.
נבנה את עצמנו בצורה הנכונה לנו.
נתחשל.
נפרח.

שבשנה הזאת ניקח על עצמנו דברים ואשכרה נקיים אותם.
שכשמותר לנו, נדע להתפרע (כי בסופו של דבר חיים רק פעם אחת..)
שנקשיב לעצמנו ונפעל לפי מה שטוב לנו ולא נהיה מוסחים מהרעש מסביב.

שבשנה הזאת נדע להוציא מעצמנו את המיוחדות שלנו ולא להתבייש בה.
שנאיר את האור המיוחד שלנו לאחרים והם יבינו כמה אנחנו מיוחדים.
הרי כולנו חסרים, בכולנו יש פגמים, זה מה שעושה אותנו מיוחדים...

שנבין בשנה הזאת, שהכל טמון בנו.
ברצותנו יבנו עולמות ויהרסו אחרים.
ושנעשה את כל אלה בהרמוניה ובטוב עם כולם.

שנה טובה!



2 תגובות
שתי נקודות וקו.
17/09/2017 22:56
edya
17.9.2017

מרגע לרגע זה נעלם
מרגע לרגע זה נשכח
תופס את מקומו משהו אחר
תופס את מקומו משהו שונה.

ראש השנה בפתח ואיתו החשבון נפש שלי מגיע.
ואיך לא, אני חוזרת לאותה נקודה עם החברה.
מפליא או לא, אני כבר לא אומרת חברה טובה..

אני כועסת, אני מאוכזבת.
לא, לא דיברנו מאז.
כן, דיברתי עליה עם החברות שלה.
ראיתי שיש דופק.
גיליתי שהן גם כועסות עליה.
גיליתי חברה מתוסבכת.

כל פעם שאני מדברת עליה או חושבת עליה, 
משהו בלב נצבט.

הרגשות המעורבים האלה לא נותנים מנוח.
לשים אליהם לב יותר מידיי, אי אפשר.
להתעלם מהם, אי אפשר.
לדבר איתה....?
לא. אי אפשר. אני לא רצויה עדיין.

השבת הייתי בקצרין עם כיתה י' בתיכון בו למדתי.
נושא השבת היה "מסע אל עצמי".
מהות השבת הייתה שהכל בעצם טמון בי.
אני צריכה להאמין, אני צריכה לרצות,
אני צריכה לקום, אני צריכה לחתור למטרה ולהשיגה.

ואם נקשר בין שני הנקודות?
מה יצא? 
שאני צריכה לסלוח לה?
שאני צריכה לסלוח לי?

איך בעצם מתחברות שתי הנקודות? מה אתם אומרים? 
2 תגובות
ואז הבנתי..
13/09/2017 17:38
edya
13.9.2017

פתאום הבנתי.
הבנתי באמת.

לא. 
לא אני אשמה.
לא אני הבעיה.
לא אני הלא בסדר.

אחרי שיחה עם חברה טובה הבנתי שטעיתי.
טעיתי בשיפוט שלי על בני אדם.
טעיתי בחשיבה שלי על סיטואציות מסויימות.

מפליא.
בדרך כלל אני לא טועה.
בדרך כלל אני קולעת בול.

הפעם טעיתי.

אולי כי הציגו לי את זה באור אחר
ואולי כי פשוט לא הפעלתי שיפוטיות על מה שאמרו לי.

הפעם נשאבתי.
ככול שנתתי יותר מעצמי, נשאבתי יותר.
נקשרתי יותר.
נפגעתי יותר.

אומרים שצריך לתת לזמן לעשות את שלו.

עד אתמול פירשתי את זה עבור אחרים.
הזמן יבהיר עבורם את הדברים. לי הדברים ברורים.
הזמן ישכיח מהם את הדברים. לי הדברים זכורים.
אתמול הבנתי, שככול שעובר יותר הזמן, ככול שאתה מתרחק יותר מהמערבולת, 
דברים נעשים ליותר נהירים וברורים.
פתאום מבינים.

פתאום אופפת אותי תחושת הקלה.

לא.
לא אני הבעיה.
אני לא האחראית לתקלה.


4 תגובות
היפוכים והערכה
10/09/2017 20:08
edya
10.9.2017

עד שכבר התחלתי להתרגל.
התחלתי להתרגל למצב בו אנחנו כאילו לא כלום.
התחלתי להתרגל למצב בו אני ממשיכה את שטף חיי.

בדיוק אז החלטת להעלות תמונה שלך לאינסטגרם.
נשמע מצחיק?
אולי.
אבל לא כשאני באופן דיי מוזר גם מתגעגעת וגם כועסת.

שני רגשות שמהווים היפוכים גמורים.
איך הם ביחד? 
זאת שאלה..

אבל מה עכשיו?
כל פעם שאני אראה סימן חיים ממך יעלו כל האמוציות?

הרי אני לא יכולה להמשיך ולכעוס עלייך.
משלוש סיבות.
הראשונה היא שאני פשוט מבינה מאיפה זה הגיע.
השניה היא כי אנחנו לפני ראש השנה.
והשלישית היא שאני חייבת את זה לעצמי.

אני צריכה להחליק. 
אני צריכה לדעת "לחבק את התחושה".
לחיות איתה.
להשלים איתה.
להבין שהיא חלק ממני.

להבין שיש המשך לחיים.
להעריך ולהוקיר את האנשים המהממים שבחיי.
להעריך ולהוקיר את הרגעים הטובים 
את רגעי הקסם.

0 תגובות
ללמוד, לחקור, לחיות.
06/09/2017 09:45
edya
6.9.2017

שקט.
רוח טובה.
שלווה.
ציוץ ציפורים.
נגינת פעמונים.

בתוך כל הפסטורליות הזאת עומדים חמישה אנשים,
בתנועות איטיות ובטוחות (אולי גם קצת מוזרות..).
כולם כמו גוש אחד. 
זזים בדיוק אותו הדבר.
כמו בובות על מריונטה.
נושמים.
נרגעים.
מקשיבים.

למה הם מקשיבים?

לגוף.
לכל חלקיק וחלקיק בגוף.
לשלד,
לשרירים,
למפרקם,
לנשימות,
לתהליכים.
מודעים איך הכל מתחבר ביחד. בהרמוניה.

הם לא רק מקשיבים, הם גם חוקרים.
חוקרים כל תזוזה. חיצונית ופנימית.
לומדים להכיר את עצמם בצורה הכי פשוטה ואמיתית.

לומדים לחיות בצורה נכונה.
לומדים לחקור את התחושות הרעות, לחיות איתם, 
לחבק אותם.
מקשיבים לאיזון ולא נופלים.

כזה הוא הטאי צ'י, ללמוד, לחקור, לחיות.
4 תגובות
כזאת אני.
02/09/2017 23:01
edya
2.9.2017

כזאת אני.
תקבלו אותי.

כזאת אני, קופצנית.
לא נחה לרגע.
עכשיו תמצאו אותי פה ועוד חצי דקה תמצאו אותי שם.
הולכת. באה. מטזזת.
תקבלו אותי.

כזאת אני, כשאני מתרגשת יוצא לי קול גבוהה.
לא, אני לא שמה לב לזה וזה לא יוצא לי בכוונה.
תקבלו אותי.

כזאת אני, אוהבת לספר סיפורים.
בעיקר על עצמי.
מה שקרה לי.
תמיד קורה לי.
תקבלו אותי.

כזאת אני, אחת שיש לה מה לומר.
אחת שיש לה דעות חריפות.
אחת שלא חוסכת בלשון לפעמים.
תקבלו אותי.

כזאת אני, חסרת רוגע.
חסרת שקט פנימי.
טמפרמנט גבוהה.
תקבלו אותי.

כזאת אני, כשחם לי ומזיע לי אני כועסת.
לא יודעת הגיון מה הוא.
ולא רק כשחם לי, יש עוד דברים שפשוט מרגיזים אותי.
אז אני מתרגזת.. כועסת.. מותר.
תקבלו אותי.

אני יודעת שיש דברים שאני צריכה להשתנות בהם,
לא קל לשנות אישיות.
לפחות אני מודעת.
קבלו אותי כמו שאני וככה תעזרו לי להשתנות
אל תעבירו ביקורת חותכת על האישיות שלי. לא עוזר לי.
זה פוגע בי.
תפסיקו לפגוע בי.
דיי.
לא מגיע לי שיפגעו בי.

אני יודעת, קשה להכיל אותי. 
אני בנאדם עמוק. מלא בסיפורים וחוויות. מלא בקופצנות וקשה לעקוב אחריי.
ועם כל זה, אני בנאדם שיודע להכיל, להקשיב, לתת כתף תומכת, לשתוק, לחוות, לנצור את הרגע, לאהוב, להיות עם עצמי, לחשוב בהיגיון..
כזאת אני.
תקבלו אותי.
4 תגובות
כבר לא...
30/08/2017 13:51
edya
30.8.2017


את כבר לא.
את כבר לא יודעת מה עובר עליי.
את כבר לא מתעניינת בשלומי.
את כבר לא יודעת אם אני שמחה או עצובה.
את כבר לא משתפת ומדברת.
את כבר לא חלק משמעותי מחיי.
גם אני לא אצלך.

כמה זה כואב לי? 
ברמה וצורה שאין לי דרך להסביר ולהעלות על הכתב.

כמה אני מתגעגעת אלייך?
המון.

אבל אני לא יכולה לתת לזה לעצור אותי.
אני רוצה לבכות. לצרוח. אבל לא. 
יש לי חיים. אני מתקדמת.

חברות שלי מבית תומכות בי.
עוזרות לי, מקשיבות ליס חולקות איתי, משתפות,
מעודדות אותי, רוצות בחברתי.

הכאבת לי ממש כשהבנתי שאת כבר לא רוצה את חברתי בכלל.
האם את חושבת עליי מידי פעם?
האם יש לך פינה בלב בשבילי אחרי כל מה שעברנו?
האם את רוצה לדעת בכלל מה קורה אצלי?
האם את רוצה לשתף אותי בכלל במה שקורה אצלך?
האם את בכלל רואה אותי כחברה?

כולם אומרים שהזמן יעשה את שלו 
שאני אתקדם
כן, זה קשה לי בטירוף. אבל אני מתקדמת.
הרסת אותי. 
אני בונה אותי.

7 תגובות
חופש מבודד
24/08/2017 13:47
edya
24.8.2017

זהו. זה בדיוק מה שאני צריכה.
חופש מבודד.

מה זה אומר?
זה אומר שזה חופש. 
פשוט ככה. חופש מכולם, חופש מהעולם.
ים? חדר במלון לבד? תצפית? טיסה?
לא יודעת. כל אחד מצויין.

מבודד.
מבודד מאנשים. מבודד מכל דבר.
לא רוצה לראות או לשמוע מאף אחד.
נמאסה עליי תחושת הבדידות שלא מפסיקה לתקוף.
נמאסה עליי נחרדת נטישה שיש לי.
נמאסו עליי המחשבות.
נמאסו עליי הסטיגמות.
נמאסו עליי הציפיות.
נמאסו עליי התיאומים.
נמאסו עליי הדרמות.
נמאס עליי לחכות לאחד והיחיד.

נמאס. פשוט נמאס.

מה בסך הכל ביקשתי? 
להרגיש נאהבת. להיות אוהבת. 
להרגיש, לחוות, לדעת, להחשף.
למה אין מי שחתם לי את זה?
אלו בסך הכל לא בקשות כאלה גדולות..

אבל אני עוצרת את עצמי.
השד יודע למה.
במקום זה אני נסחפת לים של בדידות ומחשבות.

אני צריכה חופש מבודד.
אני צריכה אומץ לעשות לי אחד כזה.

6 תגובות
בא לי לצעוק ולהשתחרר
22/08/2017 10:57
edya
22.8.2017

בא לי לצעוק עלייך.
ממש.

בא לי לצעוק ולומר לך שאת חסרת רחמים.
בא לי לצעוק ולומר לך שאת לא פיירית.
בא לי לצעוק ולומר לך שאת חסרה לי מאד.
בא לי לצעוק ולומר לך שאת פוגעת.

את פוגעת בי.
נוצרה תחושה כאילו אני לא שווה יותר.
כאילו אני לא מועילה לך יותר.
כאילו אני הייתי פרק שהיה ותודה לאל שנגמר.
כאילו אני חפץ בלוי שאין לו יותר שימוש.

אני רוצה לדבר
לדעת מה איתך
איך המרגש
אבל לא.
כלום.

אסור.

אני צריכה לשחרר
אני צריכה לשחרר את כל המועקה הזאת
אבל איך?
איך לעזאזל מפסיקים להתגעגע?
איך לעזאזל משחררים מועקה?


4 תגובות
אני מדמיינת...
20/08/2017 09:57
edya
20.8.2017

אז בסוף אני כן נשארת בדירה.
איך זה קרה?
הבחורה ההיא עדיין מתלבטת אם לעזוב את הדירה שלה או לא
מה שגרם לשותפות שלי לומר לה שזה לא לעניין וגם אם היא תתחרט בעתיד יש לה בעיה.. אני שם.
סופית.

אז חשבתם שזה יניח את דעתי?
טוב, אולי קצת...
אבל היא לא עוזבת אותי.
החברה שלי
שהייתה חלק בלתי נפרד ממני.
לא דיברנו כבר שבוע.

אמרתם לי שהניתוק הזה טוב.
אבל (וכן, אתם יכולים לצחוק עליי...) עולם הדימונות לוקח אותי רחוק. אני מדמיינת המון.
אני מדמיינת דברים שאני יודעת שלא באמת קורים.
אני מדמיינת אותה נרתעת ממני
אני מדמיינת אותה מחבקת אותי
אני מדמיינת אותה בורחת ממני
אני מדמיינת אותה שאנחנו נפגשות במקרה

אני מדמיינת מה היא אומרת לי
אני מדמיינת איך אני מסתירה ממנה
ואיך היא יודעת את זה
איך היא מגיבה לזה
אוהבת? לא אוהבת?

אני מדמיינת אותך מחייכת אליי
אני מדמיינת אותך מחייכת מאולץ

הראש שלי קודח.
כל היום.

תמצאי חיים אתם אומרים לי?
אני מנסה.
באמת.
אבל זה כאילו כל פעם נכנס מחדש 

ידוע שעולם הדימונות שופע אצלי
ושהוא משפיע עליי לפעמים

אבל אין לי כח לזה כבר.
אני רוצה להשתחרר מזה
להיות חופשיה.

אני רוצה לדבר איתה ולדעת מה שלומה.
לא. אני לא יכולה.
היא צריכה חופש שקט ושלווה
היא לא רוצה לדבר על יום
אני פשוט מחכה
מחכה עד שהיא תרגיש בנוח איתי

מצחיק, זה נשמע כאילו היא הבת זוג שלי
אבל לא.
היא רק הייתה חלק בלתי נפרד ממני
עכשיו היא חלק נפרד

כואב לי
חבל לי
לא בשליטתי.

שונאת את המקום הזה שהגענו אליו.
שונאת ממש.

מה אני יכולה לעשות?
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 הבא »