עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,

למי שרוצה להגיב בפרטי..
Edeny121@walla.com
חברים
אנגליקהAnnaEllyThe Queen Of Hellמעיןמאוצרות ארכיון צה
sarit coendeardrawerבלה בלבלהClementineAnastasiaאחת שיודעת
אדווהשריליןSuper BambiShaneדנהstronger
נערת הגורלmy heartJust a JoeנוריתmariselaDark Paradise
סולElliesecond4אוֹלצ'yaelCarmelEndorphins
בדמי ימיהthet girl is  mesapsapא'.ב'free spiritDryad
איילת אהביםSomeone who writesLittle OneWonderful.zlatnolove myself
drakulaBen CohenGeminiGod Is A Womanכותבתשמי הוא גיא
נופקXhaunted princessחַשׂוּףwolf heartJust one girlTsuki Continue
MissLonelyMs.deathרֵײזָאאני יעלsnow whiteSpace girl
HOLAדניאלהIronHeartBorn To Dieflowerאף אחד לא מכיר
tearsLiliall by myselfSoy :)יערהאורית מנשה
אופירlea ltorngirlRosieאילנהBlacKEyes
נאיהRoseמיכלɛAngelɜsunshineלימור
דוןנערה בנעוריהחגית הלIM ALחן (:
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
רגע.. שניה..
03/07/2018 15:50
edya
3.7.2018

אין רגע דל.
לא שעה.
לא דקה.
ולא שניה.

ריצות בין דבר לדבר.
נסיעות בין קצה אחד לשני.
חוסר שקט.
חוסר מנוחה.

עוד עבודה.
עוד משימה.
עוד הגשה.
עוד מטלה.

הקאה.

שחרור המועקה.
התפרקות על המיטה.
רגע של מנוחה.
רגע של שלווה.

ושוב הכל חוזר.

הלחץ.
השגרה.
הנסיעות.
והעבודה.

אל תדאגו,
שמחת החיים לא נעלמה.
יש הרבה למידה.
למידה אינסופית,
על החיים בעיקר.


(סתם שתדעו שחוויית ההקאה הייתה נוראית.
אמצע הרחוב וזה היה פשוט דוחה.
מזל שזה היה רחוב צדדי ולילה...)
9 תגובות
רק לעבור
27/06/2018 17:13
edya
27.6.2018


לא נעלמתי.

מבטיחה.

אני רק מנסה לעבור את התקופה הזאת.

בשארית כוחותי.

אני אשלים את הכל.

בחיי.
6 תגובות
צעקות חרישיות
12/06/2018 21:59
edya
12.6.2018

מה??
למה נראה לך שאת מוציאה אותי מהכלים שלי??
למה נראה לך שאת מעמיסה עליי עוד יותר??
למה נראה לך שאני צריכה לשבת עלייך כמו שוטר??
למה נראה לך שאני צריכה ללמד אותך לנהל את הזמן שלך כמו ילדה בודרת והגיונית??

הלו!!
את לא לבד!
את עושה את העבודה הזאת עם עוד מישהי!
עוד מישהי!!!

ראבק!
כבר אין לי איפה להוציא את העצבים
כבר אין לי למי לבכות
כל מה שאני אומרת לך אני מדברת ללמפה!
אני נותנת לך את ההוראות הכי ברורות
(אחרי שכבר התייאשתי לבקש ולהתחנן אלייך)
ואת מתחכמת!!!!

בשביל מה ההתחכמות???
למה את לא מנצלת את הזמן לשבת על העבודה המחורבנת זאת??
זאת עבודה ברמה של ילדים בכיתה א'!!
תוך שעה הייתי תופרת את כל החלק שלך כולל הגשה סופית למרצה!!
תוך שעה!!
לך לוקח כבר שבועיים!!

ראבק!

מה הרקע לצעקות החרישיות אתם שואלים?
טוב,
יש עבודה להגשה (ברמה של ילדים בכיתה א'!)
שאני עשיתי כבר שלושת רבעי ממנה.
לשותפה נשאר לכתוב שלושה פרקים (שכל פרק זה עמוד)
זהו
זה מה יש לה לעשות
כל השאר אני עשיתי!!

עכשיו היא מתחילה לריב איתי על האם לעשות פרזנטציה או לא..
(המרצה מת עליי ומת שאני אעשה פרזנטציה..
דיברתי איתו והוא אמר לי שאין מצב שאני לא מציגה)
היא מתחילה להתחכם ולעשות את העבודה בפורמט שהמרצה לא רוצה
אני צריכה לשבת עליה כדי שהיא תעשה את כל החלקים שלה.
כמו שוטרת.

כ"כ הרבה באתי לקראתה בגלל החמלה שלי אליה אבל יצא מצב שנרמסתי.
אבא אתמול צעק עליי והעמיד אותי במקום.
עוד חברות פשוט אמרו לי לדבר איתה.
אז הינה אני. 
שוטרת וגננת.

סליחה על הצעקות, אבל זה לא פייר.
באמת.

4 תגובות
אלוהיי, עד מתי?
10/06/2018 22:07
edya
10.6.2018

אלוההייייי
מה יהיה??

בא לי שהכל יסתיים בבת אחת.
כמו פלסטר.
צ'לאק!!
להוציא וזהו.

בא לי שיהיה לי זמן בלתי מוגבל.
לעבוד על כל הדברים.
לסדר את כל הסידורים.
לתקן את כל התיקונים.

להתרווח.
לומר לעצמי.
"יופי, הספקת.
עשית את זה."

מתי? 
מתי כזה דבר יקרה?

בינתיים אני רק טובעת..
עושה המון ומרגישה ששום דבר לא זז.
הכל תקוע.
שום משימה לא מושלמת.
שום משימה לא יורדת מהרשימה.

אלוהיי, עד מתי אטבע בעבודותיי?
8 תגובות
דוחה ומדחיקה
05/06/2018 12:36
edya
5.6.2018

אני יושבת ללא מעש.
בעבודה.
דוחה את הקץ.
מדחיקה.

החזירו לי סמינריון אחד עם כל מיני תיקונים.
אני צריכה לשבת עליו.
לא רוצה פה.
אין לי חשק.
למרות שיודעת שאני צריכה לנצל את הזמן בצורה המיטבית.

יש עוד עבודה.
בזוגות.
שוב אני עושה אותה לבד.
אין לי כח גם אליה.

יש עוד סמינריון,
אני בשלבי סיום..
נשאר לי רק לראיין חברי כנסת ולסגור את הנושא.
התיאום קצת בעייתי..

בלי כל קשר אני בסדר.
בסדר גמור אפילו.

מחר יש הופעה של עומר אדם בבר אילן.
בחינם.
לא, זה לא מקובל לומר - 
אבל אני לא מתה על עומר אדם.
בכלל.
אני הולכת בשביל חברה 
ויוצאת באמצע
כי אין שום סיכוי שבעולם שאני מפסידה קיקבוקס בגללו.

לחזור לעבודות?
לא בא לי :(

12 תגובות
ההשפלה
30/05/2018 10:54
edya
30.5.2018 

הצורך הזה בלכתוב,
לקרוא,
להתעדכן.

הצורך הזה לא נעלם 
למרות שלא הייתי פה הרבה זמן.

כ"כ הרבה עבר עליי ועדיין עובר
אני מנצלת את הכמה דקות של חסד האלה כדי לכתוב
לכתוב על ההשפלה שעברתי

עברתי השפלה.
המרצה לאנגלית השפילה אותי מול כל הכיתה
כיתה שאני לא מכירה בה אף אחד
כיתה שלא היה אכפת לה 

והמרצה?
טוב היא סתם בהמה.
כולם אמרו שמה שהיא עשתה לא היה מוצדק.
כולם.
גם אני ידעתי את זה אבל לא הגבתי לה באותו הרגע
כתבתי לה מייל אחר כך.

היא החזירה תשובה.
תשובה באנגלית באורך הגלות (שיש שם התנצלות קלה אבל בעיניי לא משמעותית..)
יש שיגידו שהתשובה שלה מתחמקת
יש שיגידו שהתשובה שלה טובה
אבל שום תשובה לא מצדיקה השפלה.

כל זה קרה בבוקר כשבאותו יום בערב היה לי מבחן.
מבחן מסובך עם מלא מלא מלא חומר לזכור
והוא היה פתוח.
שואה גרעינית.

אני עוד חושבת לעצמי איך להתנהג איתה.
היא בסופו של דבר צריכה להעביר אותי את הקורס...

חוץ מזה,
זהו
אתמול היה יום זומבה
היום יום קיקבוקס
אלו שני ימים של חברות טובות
זה משמח.

ספרו לי מה אתם חושבים, איך אני צריכה להגיב?
7 תגובות
בצל השבת-חג
22/05/2018 08:42
edya
22.5.2018

מעבדת
חושבת
מבינה.

מעבדת את החוויות.
מעבדת את הרגשות
מעבדת את הרגעים.
מעבדת את האושר.

חושבת על מה שהיה.
חושבת על מה שיהיה.
חושבת על המשפחה.
חושבת על החברות.

מבינה.
מבינה מאיפה מגיעים הכוחות.
מבינה מאיפה שואבת הנפש שלווה.
מבינה את האושר.
מבינה את השמחה.


7 תגובות
תודה.
15/05/2018 20:01
edya
15.5.2018

ככה,
בלי לשים לב.
עברה לה שנה (+)

שנה ויותר מאז שפתחתי את הבלוג.

הפוסט הקודם היה הפוסט ה100 שלי.
מדהים?
מעניין?
וואו?
לא יודעת איך לאכול את זה..

לא חשבתי אי פעם שאני אכתוב
לא דמיינתי בחלומות הכי פרועים שלי שאשתף את חיי הרשת.
הרי...
למה שזה יעניין את מישהו מה עובר עליי..?

מניחה שזה מה שאחותי עוברת עכשיו רק בעשרות מונים יותר ממני
אמא שלי הגיעה למצב שהיא אומרת לי דברים שלא חלמתי..
אף אחד לא באמת יודע איך לאכול את המצב.
בדיוק אתמול היא הייתה אצלי ועשינו שופינג מטורף
(1200 שח.. תרומה מישהו??)
מקווה שזה שיפר אצלה משהו
אין לי מושג

בכל מקרה...

לי היה טוב
היה לי כיף
כיף לי עכשיו
נעים לי
אני שמחה

יש לי חברות חדשות
יש לי חיים חדשים

שנה שאני פה
כותבת
משתפת 
קוראת
מגיבה

שנה של חוויות
עליות
מורדות
ושוב עליות

תודה לכם על מי שאתם בחיי
תודה!
11 תגובות
רושם של כיף
06/05/2018 14:42
edya
6.5.2018

רק ביום חמישי הבנתי.
הבנתי כמה אני ילדה טובה ירושלים
כמה אני לא משופשפת בעולם
כמה אני פגיעה.

היציאה עם החברה הטובה השאירה בי רושם
ההפתעה
ההבנה שמה שאני רואה לא בהכרח הנכון
הקבלה שלא עברתי בחיים כמעט כלום.

שתיתי
יצאתי
פעם ראשונה בחיי
אפעם לא היה לי עם מי לעשות את זה
נהניתי

חזרתי הביתה לשבת
מאושרת
קורנת

והיום?
היום אני עוד בבית.
ארוחת בוקר עם המשפחה הגדולה
(בר מצווה לבן דוד שלי)
סידורים
נחת
שלווה

כיף לי.
12 תגובות
אני באיבוד
01/05/2018 20:59
edya
1.5.2018

אין לי מושג מה עשיתי.
אין לי מושג אם זה טוב,
אין לי מושג אם זה רע.
מה שבטוח הוא..
שזה מה שעשיתי.

ביום ראשון הזמנתי אליי חברות.
הכנתי פרישייק ידני (שיצא מושלם)
ודיברנו 
השלמנו פערים.

מפה לשם יצא לנו לדבר על אותה חברה,
אותה אחת שפגעה בי,
שהרסה אותי.

ראיתי תמונות שלה.
היא נראית שמחה ומאושרת.
נראית שטוב לה.

בא לי לצעוק לה.
איך טוב לך כ"כ????
איך את חיה עם עצמך כשאת יודעת שפגעת בבנאדם???

אז היום דיברתי עם אחת החברות.
לא התכוונתי, אבל יצא שהיא תלך לדבר עם ההיא.
ההיא שמאז שקרה כל הסיפור אני לא יכולה לומר את שמה.
לא יכולה לשמוע את השם.. בכללי..

הצביטה בלב תמיד תישאר.
אולי פשוט צריך לדעת לחיות איתה..
מעניין ולא מעניין אותי מה יהיו תוצאות השיחה.
אני פשוט לא יודעת מה אני ומי אני 
רק בחלק הזה
רק בו אני הולכת לאיבוד.
12 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הבא »