עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,

למי שרוצה להגיב בפרטי..
Edeny121@walla.com
חברים
אנגליקהAnnaEllyThe Queen Of Hellמעיןמאוצרות ארכיון צה
sarit coenבלה בלבלהClementineAnastasiaאחת שיודעתאדווה
שריליןSuper BambiShaneדנהstrongerנערת הגורל
my heartJust a JoeנוריתmariselaDark Paradiseסול
Elliesecond4אוֹלצ'yaelCarmelטיגר הבובהבדמי ימיה
thet girl is  mesapsapא'.ב'free spiritDryadאיילת אהבים
Someone who writesLittle OneWonderful.zlatnolove myselfdrakula
Ben CohenGeminiGod Is A Womanכותבתשמי הוא גיאנופקX
haunted princessחַשׂוּףwolf heartJust one girlTsuki ContinueMissLonely
Ms.deathרֵײזָאאני יעלsnow whiteSpace girlHOLA
דניאלהIronHeartBorn To Dieflowerאף אחד לא מכירtears
Liliall by myselfSoy :)יערהאורית מנשהאופיר
lea ltorngirlRosieאילנהBlacKEyesנאיה
RoseמיכלɛAngelɜsunshineלימורדון
נערה בנעוריהחגית הלIM ALחן (:
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
סומכת
16/08/2018 13:59
edya
16.8.2018

טוב, בסדר.
אלו מהימים שאין מה לעשות בעבודה.
הכנסת בהדממה.
שקט מוחלט.

מה יפה בכל הסיפור?
שאני עדיין צריכה לתת היום את ה10 שעות עבודה שלי.
אין לא כנסת 
לא ממשלה
ולא סיבה באמת טובה להישאר..
אבל אני אשאר.

ככה אני.

יש לי עוד חודשיים וחצי לעזוב את המקום הזה.
עדיין מחפשת משרה שתתאים לי.
עדיין מחפשת את עצמי בעולם התעסוקה.

בסה"כ הכל טוב ונחמד.
בסה"כ הכל מסתדר.
אני רגועה.
יודעת שעושה השתדלות.
סומכת על אלוהים למעלה.

סומכת עליי שינתב אותי נכון.
שיראה לי את הכיוון הנכון.
בעבודה.
בלימודים.
בזוגיות. שאין.

סומכת.

0 תגובות
מה יהיה?
06/08/2018 12:49
edya
6.8.2018

הוחלט.
באופן סופי.
אין דרך להשאיר אותי בתקן שלי.
אין דרך להשאיר אותי במשרד.
באוקטובר אני מסיימת.

מסיימת.
יוצאת לדרך חדשה.
יוצאת לדרך לא ידועה.
מה היא טומנת בחובה?

עכשיו ממש דיברתי עם הבוסית.
כ"כ כואב לעזוב אישה מדהימה כזאת.
דואגת, חמה, לבבית.
צעירה וחכמה.

מה אני עושה מכאן?
לאן פניי מועדות?
אילו עבודות יש בחוץ?
אילו עבודות יהיו מוכנות לקבל אותי?

מה יהיה?
4 תגובות
אשתדקד והיום
23/07/2018 08:52
edya
23.7.2018

תשעה באב לפני שנה.
אני זוכרת את עצמי המומה.
אני זוכרת שלא חזרתי הביתה.
נשארתי פה בירושלים.

אני זוכרת שהלכתי למעגלים שהיו בכיכר ציון.
אני זוכרת שלמדתי מהי הכלה.
אני זוכרת שזו הפעם הראשונה שהייתי שותפה. 
לבד.

חזרתי לדירה.
הלכתי לישון.
קמתי.
העסקתי את עצמי.
הייתי לבד.

לך לא היה אכפת.

בסוף הצום עשית טובה
שאלת אותי איך היה
אמרתי לך שהרגשתי בודדה.
לא הגבת.
לא הראית אמפתיה.
לא הראית חמלה.

ציפיתי.
ציפיתי שאחרי חברות חזקה תראי רגש.
תזמיני אותי לארוחה של סוף הצום.
תהיי חברה.

לא. 
זה לא קרה.
אני נשארתי המומה.

היום, 
שנה אחרי.
נשארתי בבית.
עם משפחה שדואגת ותומכת.
גם הצום הזה היה לי צום קשה
אבל לא הרגשתי בודדה.
הרגשתי שייכת ואהובה.

נגמר הצום.
חוזרים לחיים ולשגרה.
את לא חלק מהשיגרה.

את העבר.
העבר המודחק.

אני ההווה.
ההווה הפורח והזורח.
7 תגובות
קיבלתי החלטה
17/07/2018 09:59
edya
17.7.2018

עייפות.
סחרחורת.
פחד.
דאגה.

מחסור בזמן.
עצבים.
איבוד.
מלחמה.

רדיפה.
חוסר חשק.
תשישות.
איבוד ההכרה.

הכל בערבוביה.

קיבלתי על עצמי החלטה - 

לנשום.
להרגע.
לשחרר.
להיכנס לשלווה.

למרות הכל ועל אף הכל,
לחזור לויטאליות הגדולה.
להוריד קצת מתחושת החוסר שליטה.

לדעת שאני אמנם אחראית לחיי,
אבל יש אחד גדול ממני מעליי.
הוא עזר, הוא עוזר והוא תמיד יעזור.

ואני? 
אני עושה השתדלות ומשאירה לו את השאר.

8 תגובות
רגע.. שניה..
03/07/2018 15:50
edya
3.7.2018

אין רגע דל.
לא שעה.
לא דקה.
ולא שניה.

ריצות בין דבר לדבר.
נסיעות בין קצה אחד לשני.
חוסר שקט.
חוסר מנוחה.

עוד עבודה.
עוד משימה.
עוד הגשה.
עוד מטלה.

הקאה.

שחרור המועקה.
התפרקות על המיטה.
רגע של מנוחה.
רגע של שלווה.

ושוב הכל חוזר.

הלחץ.
השגרה.
הנסיעות.
והעבודה.

אל תדאגו,
שמחת החיים לא נעלמה.
יש הרבה למידה.
למידה אינסופית,
על החיים בעיקר.


(סתם שתדעו שחוויית ההקאה הייתה נוראית.
אמצע הרחוב וזה היה פשוט דוחה.
מזל שזה היה רחוב צדדי ולילה...)
11 תגובות
רק לעבור
27/06/2018 17:13
edya
27.6.2018


לא נעלמתי.

מבטיחה.

אני רק מנסה לעבור את התקופה הזאת.

בשארית כוחותי.

אני אשלים את הכל.

בחיי.
6 תגובות
צעקות חרישיות
12/06/2018 21:59
edya
12.6.2018

מה??
למה נראה לך שאת מוציאה אותי מהכלים שלי??
למה נראה לך שאת מעמיסה עליי עוד יותר??
למה נראה לך שאני צריכה לשבת עלייך כמו שוטר??
למה נראה לך שאני צריכה ללמד אותך לנהל את הזמן שלך כמו ילדה בודרת והגיונית??

הלו!!
את לא לבד!
את עושה את העבודה הזאת עם עוד מישהי!
עוד מישהי!!!

ראבק!
כבר אין לי איפה להוציא את העצבים
כבר אין לי למי לבכות
כל מה שאני אומרת לך אני מדברת ללמפה!
אני נותנת לך את ההוראות הכי ברורות
(אחרי שכבר התייאשתי לבקש ולהתחנן אלייך)
ואת מתחכמת!!!!

בשביל מה ההתחכמות???
למה את לא מנצלת את הזמן לשבת על העבודה המחורבנת זאת??
זאת עבודה ברמה של ילדים בכיתה א'!!
תוך שעה הייתי תופרת את כל החלק שלך כולל הגשה סופית למרצה!!
תוך שעה!!
לך לוקח כבר שבועיים!!

ראבק!

מה הרקע לצעקות החרישיות אתם שואלים?
טוב,
יש עבודה להגשה (ברמה של ילדים בכיתה א'!)
שאני עשיתי כבר שלושת רבעי ממנה.
לשותפה נשאר לכתוב שלושה פרקים (שכל פרק זה עמוד)
זהו
זה מה יש לה לעשות
כל השאר אני עשיתי!!

עכשיו היא מתחילה לריב איתי על האם לעשות פרזנטציה או לא..
(המרצה מת עליי ומת שאני אעשה פרזנטציה..
דיברתי איתו והוא אמר לי שאין מצב שאני לא מציגה)
היא מתחילה להתחכם ולעשות את העבודה בפורמט שהמרצה לא רוצה
אני צריכה לשבת עליה כדי שהיא תעשה את כל החלקים שלה.
כמו שוטרת.

כ"כ הרבה באתי לקראתה בגלל החמלה שלי אליה אבל יצא מצב שנרמסתי.
אבא אתמול צעק עליי והעמיד אותי במקום.
עוד חברות פשוט אמרו לי לדבר איתה.
אז הינה אני. 
שוטרת וגננת.

סליחה על הצעקות, אבל זה לא פייר.
באמת.

4 תגובות
אלוהיי, עד מתי?
10/06/2018 22:07
edya
10.6.2018

אלוההייייי
מה יהיה??

בא לי שהכל יסתיים בבת אחת.
כמו פלסטר.
צ'לאק!!
להוציא וזהו.

בא לי שיהיה לי זמן בלתי מוגבל.
לעבוד על כל הדברים.
לסדר את כל הסידורים.
לתקן את כל התיקונים.

להתרווח.
לומר לעצמי.
"יופי, הספקת.
עשית את זה."

מתי? 
מתי כזה דבר יקרה?

בינתיים אני רק טובעת..
עושה המון ומרגישה ששום דבר לא זז.
הכל תקוע.
שום משימה לא מושלמת.
שום משימה לא יורדת מהרשימה.

אלוהיי, עד מתי אטבע בעבודותיי?
9 תגובות
דוחה ומדחיקה
05/06/2018 12:36
edya
5.6.2018

אני יושבת ללא מעש.
בעבודה.
דוחה את הקץ.
מדחיקה.

החזירו לי סמינריון אחד עם כל מיני תיקונים.
אני צריכה לשבת עליו.
לא רוצה פה.
אין לי חשק.
למרות שיודעת שאני צריכה לנצל את הזמן בצורה המיטבית.

יש עוד עבודה.
בזוגות.
שוב אני עושה אותה לבד.
אין לי כח גם אליה.

יש עוד סמינריון,
אני בשלבי סיום..
נשאר לי רק לראיין חברי כנסת ולסגור את הנושא.
התיאום קצת בעייתי..

בלי כל קשר אני בסדר.
בסדר גמור אפילו.

מחר יש הופעה של עומר אדם בבר אילן.
בחינם.
לא, זה לא מקובל לומר - 
אבל אני לא מתה על עומר אדם.
בכלל.
אני הולכת בשביל חברה 
ויוצאת באמצע
כי אין שום סיכוי שבעולם שאני מפסידה קיקבוקס בגללו.

לחזור לעבודות?
לא בא לי :(

12 תגובות
ההשפלה
30/05/2018 10:54
edya
30.5.2018 

הצורך הזה בלכתוב,
לקרוא,
להתעדכן.

הצורך הזה לא נעלם 
למרות שלא הייתי פה הרבה זמן.

כ"כ הרבה עבר עליי ועדיין עובר
אני מנצלת את הכמה דקות של חסד האלה כדי לכתוב
לכתוב על ההשפלה שעברתי

עברתי השפלה.
המרצה לאנגלית השפילה אותי מול כל הכיתה
כיתה שאני לא מכירה בה אף אחד
כיתה שלא היה אכפת לה 

והמרצה?
טוב היא סתם בהמה.
כולם אמרו שמה שהיא עשתה לא היה מוצדק.
כולם.
גם אני ידעתי את זה אבל לא הגבתי לה באותו הרגע
כתבתי לה מייל אחר כך.

היא החזירה תשובה.
תשובה באנגלית באורך הגלות (שיש שם התנצלות קלה אבל בעיניי לא משמעותית..)
יש שיגידו שהתשובה שלה מתחמקת
יש שיגידו שהתשובה שלה טובה
אבל שום תשובה לא מצדיקה השפלה.

כל זה קרה בבוקר כשבאותו יום בערב היה לי מבחן.
מבחן מסובך עם מלא מלא מלא חומר לזכור
והוא היה פתוח.
שואה גרעינית.

אני עוד חושבת לעצמי איך להתנהג איתה.
היא בסופו של דבר צריכה להעביר אותי את הקורס...

חוץ מזה,
זהו
אתמול היה יום זומבה
היום יום קיקבוקס
אלו שני ימים של חברות טובות
זה משמח.

ספרו לי מה אתם חושבים, איך אני צריכה להגיב?
7 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 הבא »