עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,

למי שרוצה להגיב בפרטי..
Edeny121@walla.com
חברים
אופליהמקס לזרבאנגליקהAnnaEllyThe Queen Of Hell
מעיןמאוצרות ארכיון צהsarit coenבלה בלבלהAnastasiaאחת שיודעת
אדווהשריליןSuper BambiShaneדנהstronger
נערת הגורלmy heartJust a JoeנוריתDark Paradiseסול
אוֹלצ'yaelCarmelטיגר הבובהבדמי ימיהthet girl is  me
אזמרלדהא'.ב'free spiritDryadאיילת אהביםLittle One
Wonderful.zlatnodrakulaBen CohenGeminiGod Is A Woman
כותבתשמי הוא גיאנופקXhaunted princessחַשׂוּףJust one girl
Tsuki ContinueMissLonelyMs.deathרֵײזָאאני יעלsnow white
Space GirlHOLAדניאלהBorn To Dieflowerאף אחד לא מכיר
tearsLiliall by myselfSoy :)יערהאורית מנשה
אופירlea ltorngirlRosieאילנהBlacKEyes
נאיהRoseמיכלɛAngelɜsunshineלימור
דוןנערה בנעוריהחגית הלIM ALחן (:
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אני והסירה
18/07/2019 12:32
edya
18.7.2019

חושך
סערה
גשם חזק
גלים מנפצים

עליי

הסירה רעועה
אבל מחזיקה
שורדת
נלחמת

איתי

קור
רעידות
כוחות אוזלים
קריסה

קרן אור
עליי
מחיה אותי
מחדש

אני קמה
לאט לאט

----------------------
כן, נעלמתי.
כ"כ הרבה קרה.

קרסתי.
היה עומס מטורף.

שרדתי
והנה אני פה.

מקווה שלא להיעלם יותר.

3>
6 תגובות
------------------
11/07/2019 10:36
edya
11.7.2019

אני מתמודדת.
מנסה להחזיק את הראש מעל המים.
קשה לי.

אשוב בקרוב.
8 תגובות
מחכה ותלויה
01/07/2019 11:36
edya
1.7.2019

הולד.
שניה.
רגע.

מה קורה פה?

מי אני? 
איך קראים לי?
מה נשמע עם העומס?

אני בקושי פה.
אני בקושי מוצאת זמן לעצמי.
אני בקושי אני.

אני רודפת
אני רצה אחרי
אני מנסה להשיג

אני מחכה.

אני מחכה כי אני תלויה.
אני תלויה כי רק מהשותפה אני יכולה לקבל תשובה.
אני תלויה כי אני מחכה שמשכורת תכנס.
אני תלויה כי אני מחכה שהמיונים לתואר השני יתחילו.

אני מחכה.

אני שונאת לחכות.
אני שונאת להיות תלויה באנשים.

7 תגובות
אני סומכת
19/06/2019 10:43
edya
19.6.2019

וואוו.
וואוו וואוו וואוו.
וואוו.

כ"כ הרבה קורה.
כ"כ הרבה הולך לקרות.

מאיפה להתחיל?
במה לסיים?
איך יסתיים?

דירה.
שלוש שותפות.
מחפשות דירה.
מצאנו דירה.
אחת דפקה ברז.
עכשיו אולי גם השניה.

עבודה.
שילמו לי 600 שח פחות
בסוף אוגוסט מסיימת אחת.
חייבת למצוא אחרת.
או יקרה נס וישאירו אותי איכשהו.

עבודה 2.
קשה.
לא פשוטה.
היא בערב אחרי שאני כבר גמורה.
אבל היא מעניינת. אני לומדת הרבה.
משכורת לא מדהימה בכלל.

נפש.
אמא הציעה לי לדבר עם פסיכולוג/ית.
אמנם אני במקום אחר.
שחררתי.
אבל יש שרידים מהסיפור.
צריך למחוק אותם באישזהי צורה.

רוח.
לאחרונה נחה עליי רוח רעה.
אין לי מושג למה.
משתדלת ממש להוציא אותה ממני.
ממש.

לימודים.
מחכה למיונים לתואר השני שמשום מה עדיין לא נפתחו.
אם לא אעבור את המיונים האלה,
לא יודעת מה אעשה.
בינתיים יש מבחן בקרוב.
צריכה להתחיל לסכם.

אבל - 
מצאתי את עצמי אומרת היום לאמא
"אני עושה את ההשתדלות שלי ושאלוהים יכוון ויעשה מה שנראה לו לנכון"
משפט שתמיד היה לי קשה להוציא.
אבל עכשיו, הוצאתי.
אני משחררת וסומכת על אלוהים.
שיהיה ויתן לי את הטוב ביותר עבורי.

אמן.

12 תגובות
סגרתי מעגל. תודה!
13/06/2019 09:30
edya
13.6.2019

אני לא אשקר.
הייתי במתח.
הייתה לי ציפייה קלושה.
ציפייה ממש ממש קטנה.

התכוננתי לאסון.
הלכתי בלית ברירה.
התכוננתי להיפרד מ250 שח.
התכוננתי לאי נעימות גדולה.

התארגנתי.
התלבשתי.
התאפרתי.
יצאתי.

עליתי לטרמפ.
נסיעה הייתה בסדר סה"כ.
הגענו.
הייתי שם לבד.
נשמתי.

ואז ראיתי אותה.
את ה"חברה".
היא הופתעה שהייתי שם.
היא ברחה.

כל הערב היא התעלמה ממני.

אבל בכלל מה שזכור לי מהערב הוא
שהכרתתי שני אנשים מקסימים.
איילת ואלון.
שני האנשים שהיו בטרמפ.

היה לי כ"כ כיף איתם בערב הזה.
כשסיפרתי חוויות, שמתי לב שהם תופסים מקום נכבד בסיפור.

ואז הבנתי.

סגרתי מעגל.
זהו.

אז היי לך,
מאחלת לך חיים טובים ומאושרים.
את כבר לא שום דבר בחיים שלי.

יאאלה ביי.

תודה לכם איילת ואלון.
תודה גדולה!
שמחה שנפגשנו!
12 תגובות
התחלתי ואמשיך
06/06/2019 16:53
edya
6.6.2019

התחלתי.
התחלתי להתרגל למצב הקיים.
התחלתי לדעת לסדר לעצמי את הזמן נכון.
התחלתי להיות פרודוקטיבית.

אבל היי.
זה מצב זמני בהחלט.
אני רואה את הסערה באופק.
האופק הוא חודש אוגוסט.
הסוף שלו...

שם כבר אין שתי עבודות.
יש רק אחת
שמכניסה משכורת עלובה למדי.
שממש אי אפשר להתקיים ממנה.

שם כבר אין דירה.
תהיה אחרת.
עם שותפה אחת מוכרת.
ואחת חדשה.

שינויים הם הצוהר לעולם חדש,
שונה,
מעניין.

נכון.
אני מסכימה.

אבל למקרה שעדיין לא להתחבר לכם..
אני אחבר.

כשאני אסיים בעבודה אחת אין לי יותר טעם להיות בירושלים,
להחזיק דירה,
לשלם חשבונות ועוד.

אני יכולה לחזור לצפון, 
להורים,
ולחסוך את כל זה.

מזה בדיוק אני מפחדת.
אני לא רוצה לחזור.
אני ארקב שם.

אני רוצה להמשיך בירושלים
למצוא את חיי פה.

הלוואי שאמשיך.
7 תגובות
אפשר בסופ"ש
30/05/2019 17:22
edya
30.5.2019

שלום סופ"ש.

למה תמיד אתה מלווה בחוסר?

חוסר כח.
חוסר חשק.
חוסר רצון.
חוסר זמן.

למה את תמיד מלווה בעודף?

עודף משימות.
עודף אחריות.
עודף לחץ.
עודף מתח.

אומרים שאתה מרגיע,
אבל זה בעיקר (לפחות אצל הדתיים) רק בשבת.

כשנכנסת השבת, הקסם נכנס.

הכל עוצר.
הכל רגוע.
הכל מחייך.
הכל נינוח.

אפשר להשלים שעות שינה.
אפשר להשלים זמן איכות עם המשפחה והחברים.

אפשר להשלים.

4 תגובות
אפיסה
14/05/2019 14:44
edya
14.5.2019

פותחת עיניים.
יום חדש.
משימות חדשות.
עומס חדש.

דרישות חדשות.
משימות חדשות.
אחריות חדשה.
עול נוסף.

כתפיים עמוסות.
רגליים קורסות.
עיניים עייפות.
ראש צונח.

עייפות גוברת.
כוחות נעלמים.
קולי בוגד בי.
שמחת החיים שוכחת.

ככה כל סופו של יום.

2 עבודות זה בהחלט לא דבר קל.
במיוחד שאלו 2 עבודות טובעניות.
וכשאני בבית בצפון...
בכל נעשה יותר קשה.

אני צריכה שיגרה.
אני צריכה את הספורט שלי.
אני צריכה מנוחה.
אני צריכה זמן לעצמי.
29 תגובות
טוב שלא אבדה אותה תקווה
02/05/2019 16:41
edya
2.5.2019

היום זה יום השאה.
היום הכי מעניין בשנה.

אני אוהבת.

אני אוהבת לשמוע את הסיפורים.
אני אוהבת להקשיב בכל תשומת הלב.
אני אוהבת לחקור את זה.
אני אוהבת לא להבין את גודל העיוורון שהיה בתקופה ההיא.

זה פשוט פסיכי.
לא נתפס.

בא לי.
באלי לתפוס את היטלר לשיחה.
שיחה של שעה/שעה וחצי.
רק לנסות להבין מה עבר לו בראש.
האם זה נראה לו הגיוני....?

טוב שלא אבדה אותה תקווה.

היום אנחנו פה.
אוכלים.
שותים.
נושמים. 
חיים.

מנצחים.

(מה היטלר היה אומר על זה אילו היה חי.. ?)

תודה לאלוהים.
תודה לחסידי אומות העולם.
תודה לרוח שלא כבתה.
תודה.
2 תגובות
נעלמתי וחזרתי
28/04/2019 21:02
edya
28.4.2019

נכון.
נעלמתי.

נעלמתי כי הייתי בבית.
נעלמתי כי המשפחה והחג פשוט שאבו אותי.
נעלמתי כי התחת שלי נשרף.
נעלמתי כי נעלמתי.

חשבתי שאשתגע.
שאצא מדעתי.
אבל לא.
היה לי כיף בבית.

חוץ מהחלק שבו שרפתי לעצמי את התחת כמובן...

החלק הזה היה ממש מזעזע.
אין שינה.
אין מנוחה.
אין חיים.

אי אפשר לעשות כלום.
זה תסכל אותי ממש.

עכשיו הכל התאחה.
נשאר סימן שמקווה שילך.

מחר אני בסדנת איפור של הבוסית שלי.
אני לא יודעת איך להתעלות מעל עצמי.
ולהיכנס לשפה שלה.
ולשפת המכירות.

מרגיש לי לא אני.
אבל מרגיש לי שאני חייבת לדעת את זה.

הנה אני.
נעלמתי לשבועיים.
עכשיו חזרתי.

היי.
6 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 15 16 הבא »