עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,

למי שרוצה להגיב בפרטי..
Edeny121@walla.com
חברים
deardrawerבלה בלבלהClementineAnastasiaאחת שיודעתאדווה
שריליןSuper BambiShaneדנהstrongerנערת הגורל
my heartJust a JoeנוריתmariselaDark Paradiseסול
Elliesecond4אוֹלצ'yaelCarmelEndorphinsבדמי ימיה
thet girl is  mesapsapא'.ב'free spiritDryadאיילת אהבים
Someone who writesLittle OneWonderful.zlatnolove myselfdrakula
BensneekyVGeminiGod Is A Womanכותבתשמי הוא גיא
נופקXhaunted princessחַשׂוּףwolf heartJust one girlTsuki Continue
MissLonelyMs.deathרֵײזָאאני יעלsnow whiteSpace girl
HOLAדניאלהאביביתRocketBorn To Dieflower
אף אחד לא מכירtearsLiliall by myselfSoy :)יערה
אורית מנשהאופירlea ltorngirlRosieאילנה
BlacKEyesנאיהRoseמיכלɛAngelɜsunshine
לימורדוןנערה בנעוריהחגית הלIM ALחן (:
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
חנוקה.
20/02/2018 09:00
edya
20/2/2018

עומס.
לחץ.
ריבוי משימות.
ריבוי דאגות.
כאב ראש.

כאוס.

כ"כ הרבה דברים לעשות.
כ"כ הרבה דברים לדאוג להם.
כ"כ הרבה משימות.

אני כבר לא יודעת איפה לשים את הראש.

עבודות סמינריוניות לסוף התואר 2X.
עוד עבודה להגשה.
ראיונות עם חברי כנסת.
תואר שני.
מציאת עבודה לתואר שני.
מציאת דירה בעקבות הלימודים והעבודה. (הסוף נראה כ"כ קרוב, נובמבר, ואני חייבת לחשוב על זה..)
מסיבת פורים.
לדאוג לאחי שלא חוזר הביתה שבת.
לשטוף את הדירה.
לסדר את הארנונה.
למצוא דרך לחזור הביתה.

בטוח יש עוד דברים ששכחתי.

אני חנוקה.

2 תגובות
החוויות הקטנות
14/02/2018 15:45
edya
14.2.2018

אז היום השקעתי קצת מעצמי
ונסעתי לבקר במקום העבודה הקודם שלי.

מקום העבודה הקודם שלי היה לשכת שר הביטחון.
הייתי שם שנתיים בתור בת שירות לאומי.
חוויתי המון חוויות (אם טובות יותר ואם פחות).
הכרתי המון אנשים מדהימים.
הרגיש לי כמו בבית.

ישבתי,
דיברתי,
התעדכנתי,
שמחתי,
נפגשתי,
נהניתי.

כמון שבשביל זה הייתי צריכה לקום בשעה חמש וחצי
לנסוע מירושלים לת"א, 
במיוחד.

אבל זה היה שווה לי.

חבל רק שלא פגשתי את כולם...

6 תגובות
הצילו, רוצה לעצמי.
08/02/2018 16:25
edya
8.2.2018

אז מה, 
עוד לא עברו שישה חודשים?
עוד לא עבר מספיק זמן כדי שתופיעי?
ככה, סתם פתאום..
כמו שעשית לחבות שלך.

אחרי שניתקת מהן קשר חצי שנה,
פתאום הופעת להן.
הן אל ידעו איך לאכול אותך בכלל,
ניסו להתחמק.

אז איתי עוד לא עברה חצי שנה.
אולי אפילו גם אחרי שהיא תעבור לא תבואי.
יש סיכוי, נראה לי.

אבל היי..
מישהו מכיר אותי בכלל?
מישהו יודע לומר לי ממתי אני דורשת סליחה...?

חשבתי שחזרתי לעצמי.
לבחורה המחוספסת.
לבחורה שיודעת לנהל את צעדיה בקפידה.
לבחורה שממש אסור להתעסק איתה.

כן, אני יודעת שבמידה ותחזרי,
אני אהיה ביצ'ית לא קטנה.
אבל זה רק אם..
אם תחזרי.
עד אז, תני לי שקט.

בבקשה.
6 תגובות
מארועי תחילת השבוע
06/02/2018 22:07
edya
6.2.2018

מדהים איך בשניות, הכל יכול להשתנות.
פתאום שמחה, פתאום עצובה.
פתאום כעוסה ופתאום חייכנית.

לא, אין לי הפרעה נפשית.
יש לי היכולת לספר.
מה הכוונה?

טוב,
מנהלת התיכון שלי (כן, אני בקשר טוב איתה עד היום)
תמיד אמרה שסיפורים קורים למי שיודע לספר אותם.
אני מאד אוהבת לספר את הסיפורים שלי.
אני מאד תיאטרלית.
אני מוצאת את זה מרגיע שאנשים מקשיבים לי ונהנים.

אז יום ראשון היה יום מזעזע.
קמתי בארבע לפנות בוקר,
נסעתי לירושלים, דרך רצופת פקקים. :/
באתי לעבודה והיה המון מה לעשות.
המון.
תוסיפו לזה את העובדה שהמשוגעת שאיתי פתחה תנור ומזגן על 30 מעלות (למרות שבחוץ לא היה קר בכלל) והביאה אוכל לתוך המשרד הקטן שאנחנו יושבים בו!!
כן, איך לא..
התפוצצה לי מגרנה ענקית ונוראית.
הלכתי לישון ב21:30 כשאני ממש לא מצליחה לפתוח את העיניים.

קמתי ביום שני ב7:30 בקושי מצליחה לפקוח את העיניים שוב.
מגרנות יכולות להימשך גם שלושה או ארבעה ימים.
לקחתי כדור וחזרתי לישון.
הרמתי את עצמי בסביבות תשע וחצי והתחלתי לשבת על העבודות שלי.
מה לעשות, אסור לבזבז זמן...

נסעתי לבר אילן, לספריה (שכבר הפכה לבית השני שלי)
וללימודים.
מה שלמדתי באותו יום זה אולי פוסט לפעם אחרת..
אבל את סוף היום סגרתי באוירה נחמדה ממש.

היום.. היום היה יום מעניין.
היום הייתי בעבודה וכמידי חודש הבוסית רבה עם אותה משוגעת.
לא ביג דיל.
מה שמעניין הוא הסיפור הבא:

הקדמה - לאור העובדה שיש לי לעשות עבודות סמינריוניות השנה,
פניתי למוסד לבטיחות ולגיהות בבקשת עזרה.
מפה לשם ענה לי מישהו משם שעליי לחפש בגוגל סקולר.
טוב אחי, אני סטודנטית.. מן הסתם הייתי שם כבר ופניתי אליכם לשם העשרה..
אבל סבבה, הבלגתי והמשכתי הלאה.

היום מתקשרים אליי:
"שלום, edya?"
"כן"
"היי, מדבר שלום מהמוסד לבטיחות ולגיהות.. אני מתקשר בהמשך למייל התמוהה.."
מפה לשם הבחור התנצל (שעה בערך) על התשובה שנתן לי אותו אחד שהפנה אותי לחפש בגוגל סקולר..
ו.. החלק הכי חשוב הוא שהוא אמר שהם אוספים לי מלא מחקרים וחומרים בנושא.
מה שאומר, שאני יכולה לעבות את העבודה שלי ולעשות אותה הרבה יותר טובה..

* ללבות בעיניים *

וכרגיל, כמו כל יום שלישי, הלכתי לזומבה.
היה כ"כ נחמד! היו שירים חדשים והיה כיף.
בשיחה עם המדריכה (שכבר הפכנו לחברות טובות) מצאתי את עצמי ממליצה לה על עו"ד נדל"ן,
אבא של זו שפגעה בי..
מי שהחשיבה את עצמה כחברה..
הוא עו"ד נדל"ן ממש טוב..
אבל, אני מניחה שבענייני עבודה שמים את הרגשות בצד. אז רק שיהיה לה טוב.

לאחר מכן הלכתי לאחי המעופף ובזבזתי את הזמן בצורה משוועת
ויש לציין שזה ממש לא היה באשמתי..
אבל עכשיו אני יושבת.
כותבת.
נרגעת.
משחררת.

אני פה לבד, נהנית מהשקט.
6 תגובות
לא פה.. נודדת..
30/01/2018 19:21
edya
30.1.2018

תעצמו עיניים.
לא.
אני לא פה.
אסור לי להיות פה.

יש לי כ"כ הרבה דברים להספיק.
או שזה אולי (בינתיים) דבר אחד,
שדורש המון.

אין רגע דל.
הכל מושקע בעבודות.
אבל היי,
אל תחשבו שזה דבר רע.

טוב, 
אולי קצת...
אבל אני שמחה.

שמחה שיש לי עבודות.
שמחה שאני חיה.
אני משתדלת להינות.
לשמור על הקשרים עם חברים (כמה שאני יכולה..).

ואז,
משום מקום,
פתאום זה מגיח.

שוב אני נודדת במחשבות.

כבר חמישה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שדיברנו.
סיימנו את הכל בריב.
(כן, היו לבבות בסוף השיחה.. אבל זה היה שקר... גס.)
מאז שפגעת בי
לא טרחת להתקשר אליי.
לא טרחת לבקש את הסליחה שמגיעה לי.

מוזר לי.
מעולם לא הייתי במקום כזה.
מקווה שלא אהיה שוב.
ואת..?
לכי מפה.
אם את לא מוצאת סיבה לנכון לדבר איתי,
אחרי כל מה שעברנו ביחד כחברות טובות...

לכי.
תעזבי לי את המחשבות.
אני צריכה אותם לעבודות שלי.

אני לא פה..
אני נודדת.

נודדת לעבודה.

8 תגובות
להתעדכן
23/01/2018 11:28
edya
23.1.2018

ככ הרבה קרה בזמן שלא הייתי פה.
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל...

אז אולי אתחיל מהשבתות האחרונות.
אותן לא עשינו בבית.
מתוקף תפקידו של אבא שלי אנחנו נדרשים מידי פעם לעשות שבתות מחוץ לבית.
באכסניות נוער עם מאות בנות נוער (איף.)
(שלא תטעו, אנחנו לוקחים אוכל איתנו מהבית.. אנחנו מפונקים באוכל..)

השבת הקודמת הייתה בעכו.
אכסניה שאני מאד אוהבת.
הנוף, הבניה, המיקום, האוכל (כן, למרות זאת הבאנו אוכל מהבית)... הכל מושלם.
היו אחלה אנשים והייתה אחלה שיחה.
השיעור שאבא שלי העביר, כתמיד, היה מאד מלמד.
אני מעבירה מעגל לימוד אחד האופן קבוע ואני אוהבת את זה.

השבת האחרונה היינו בחיספין.
אכסניה סבבה כזאת. נחמדה.
מזל שהבאנו אוכל מהבית.. האוכל שם היה מזעזע.
בנות נוראיות (כיתה ח').
בצהרי שבת הלכתי לבד. 
עשיתי את הציר המקשר בין חיספין לנוב
היה תענוג גדול..
שעתיים של הליכה בשקט של. 
רוח. 
שקט.
אושר.

נמשיך בזה שהרבה מהחברות שלי עכשיו מתחתנות.
לא שאני צריכה ללכת לחתונות האלה
אבל פתאום תקף אותי הרצון  העז לחבר.
כן, מעולם לא היה לי חבר.
בחורה בת 22..
אבל נו, מה אני אעשה.....

ואני אסיים במה שקרה לי אתמול.
בעבר כתבתי פוסט שנקרא "על הטרדה ומצפון".
ישמצב מאד גדול שאני מתחרטת על זה עכשיו.
מדובר באדם שהוא כמו האח הגדול שלי שבגלל שאנשים מפרשים מציאות בצורה עקומה היו בטוחים שאני גורמת לפירוק המשפחה שלו (הוא נשוי +3.5).
אתמול, אחרי הרבה מאד זמן שלא דיברנו (כי חסמו לי אותו מהטלפון והוואטצאפ. מי חסם? כן, אותה חברה שפגעה בי קשות... היא פגעה גם בו..) יצאנו לאכול ביחד.
הוא, אישתו ואני.
יצאנו מאוחר יחסית כי אני סיימתי ללמוד מאוחר והוא סיים את הכדורגל גם מאוחר.
יצאנו לאכול בת"א.  
אני הייתי צריכה לחזור לירושלים. 
השעה שנפגשנו בה הייתה 22:45.
ישבנו. 
דיברנו המון.
התעדכנו המון! קרו כ"כ הרבה דברים.
נתקפתי התקף נוסטלגיה עז. 
הם חסרים לי ממש בנוף היומיומי.
הוא סיפר לי מה קרה אצלו בעבודה.
אני סיפרתי לו.
הכל.
על החיים שלי, על העבודה החדשה, על הדייטים ועליה.
בהתחלה ממש חששתי מהתגובה שלו. הוא היה מסוגל לקלל לה את העולם שלה על מה שהיא עשתה לי,
אבל הוא היה כ"כ מגונן. הוא תמך בי ממש והרים אותי..

כן, הם לקחו אותי עד לדירה שלי שבירושלים ואפילו עלו אליי קצת.
הם חזרו הביתה מאוחר ממש.
השקיעו בי.
אני מתה עליהם.
אני מתגעגעת אליהם.

נשאבתי עכשיו לתוך מערבולת של נוסטלגיה וגעגוע...
וכן, סליחה שיצא לי ארוך נורא הפעם.. היה לי הרבה מטען (ועדיין יש..)
10 תגובות
סיפורי דייטים (2) -
16/01/2018 13:45
edya
6.1.2018

(שתי פוסטים ביום אחד.. זה עוד לא קרה לי...)

טוב, 
החמישי,  חנן בן ארי.
לא, לא יצאתי עם חנן בן ארי אבל הוא היה ממש דומה לו.
זה סיפור מעניין על אחד מוזר לחלוטין.
השיח איתו היה דיי חביב, הוא אמר שהוא בקריה והתעטף בהרבה מאד סודיות..
הוא היה נראה בחור טוב בסך הכל והיו לו הרבה ידיעות..
הבעיה שבעיקר הפריעה לי זה מה שהוא לא אוכל...
למען הסדר הטוב אני אביא פה את מה שהוא כתב לי. שימו לב, אלה הדברים שהוא לא אוכל..:
"לא אוהב: מיונז, חצילים, פלפלים (חוץ מגמבה אדומה), אורז, אנטי פסטי, חומוס, טחינה, קבב, המבורגר, שווארמה, כבש, כל שומן שהוא, גבינות שיותר מ9% שומן אני לא אוכל, סלסה, מוקרם, שמנת, בשר שהוא לא וואן-דאן, חביתה שלא עשוייה מכל הכיוונים, ביצה שלא קשה באופן מוחלט , כל דבר שצריך בישול/טיגון ושהוא לא מבושל דיו - מכל כיוון (הכוונה שאני אוכל רק דברים שבמיליון אחוז עשויים וואל - דן), נקנקיות בשריות, בשר שהוא לא חלק, בשר עם שומן, חלב (חוץ משוקו), אמבה, סחוג, כל דבר עם יותר מידי בצק או שומן, מרגרינה, רוב משקאות אלכוהוליים (חוץ מבירה או יין ),קובה, מרקים סמיכים, פירה, סלט אבוקדו (נדיר שאני אוכל), שוקולד למריחה ויש עוד פשוט אין לי כוח עוד לרשום.."
-_-
כן.
קראתם נכון.
מפה לשם, ביום של הדייט הוא אפילו לא טרח להתקשר או לומר משהו אם כן נפגשים בסוף או לא (למרות ששלחתי לו הודעה בעשר בבוקר..).
אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי ללכת לקיקבוקסינג כנהוג בשש וחצי.
שניה לפני שאני נכנסת לקיק הוא מתקשר
הוא: את יכולה עכשיו?
אני: מה?? אני נכנסת לקיקבוקס.
הוא: טוב, אז תבואי ישר אחרי.
אני: טוב, תן לי להגיע לדירה להתארגן קצת ואבוא.
הוא: לא לא, תבואי איך שאת.
אני: אבל אני אהיה מסריחה!
הוא: לא נורא, גם אני מסריח אחרי יום עבודה.
כן, לא היו עליי בגדים להחלפה.
מה שאומר שהלכתי לדייט אחרי קיקבוקס.
עם חזיית ספורט, שיער לא מאורגן, לא מאופרת ועם נעליי ספורט.
הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש.
השיחה הייתה נחמדה וזהו.
אחרי הדייט הזה הוא לא טרח לדבר איתי בכלל וגם אחרי שאני כתבתי לו הוא התנער בצורה מטומטמת אז הנחתי.
מעולה, גם ככה לא רציתי בנאדם שפורץ למקלחות אם לא יוצאים משם אחרי חצי שעה מחשש לזה שהבנאדם התעלף..
גם ככה לא צריתי בנאדם שמוכן לפרק משפחה על מיקרוגל. 
כן, הוא לא מוכן למיקרוגל בבית. אני לא יכולה בלי.
גם ככה בכלל לא רציתי בנאדם שלא אוכל כלום!! אני אוהבת לבשל לאנשים! ככה אני מפנקת!

השישי, המחבק.
אז הוא היה דיי נחמד.
מהשיחה איתו הבנתי שהוא בשאיפה להיות טבעוני (דבר מזעזע בעיניי ואם תרצו אכתוב על זה פעם אחרת.)
טוב,
החלטנו להיפגש.
באותו יום של הדייט הוא לא התקשר ולא דיבר..
הוא התקשר בשלוש
הוא: את יכולה עוד שעה?
אני: אממ, כן.. נראה לי.. באיזה שעה בדיוק? (הוא היה צריך לחזור מת"א..)
הוא: אממ,, עוד שעה, שעה וחצי ככה..?
אני: אוקיי.... איפה?
הוא: בעיר
* וואלה, ירושלים היא עיר ענקית! *
אני: איפה בעיר?
הוא: ביפו
* סעמק, יפו זה רחוב ענק!! מה הבעיה שלך להיות ממוקד?! *
אני (אחרי שאני מבינה שזה קרב אבוד): טוב, נפגש בתחנה של הרכבת הקלה של יפו.
עכשיו, בשיחה הוא אמר לי שהוא שומר נגיעה.
איך שנפגשנו, ביחד עם השלום והמה קורה, הוא חיבק אותי.
עכשיו, אחי, לא.
אל תכנס לי לספייס. אני לא מכירה אותך. תודה.
הוא: האמת שאכלתי בורקס לפני שבאתי ואני לא רעב.. את רעבה?
אני בראש: כן!!! מטומטם! מי בא לדייט אחרי אוכל?? אני לא אכלתי כל היום בגללך!
ואני: לא.. 
הוא: מה נעשה?
אני בראש: אלוהים שישמור....
אני: אממ.. נסתובב
מפה לשם, הדייט היה מזעזע. הוא זלזל בדברים שעשיתי בחיים, לא מתוך כוונה רעה אלא מתוך מקום שהוא לא מאמין בזה..
"מדרשה זה בזבוז זמן ומיותר" (למרות שהסברתי לו למה מבחינתי זה לא היה ככה..)
"לימודים זה רק בשביל התחביב.." (כן, ברור! אני משלמת 37,500 ש"ח בשביל התחביב!!!)
וכו.
וזהו.
סגרתי גם את זה.

בין לבין היו עוד כאלה חמודים ונחמדים שכל מה שהם חיפשו זה רק איך להכניס אותי למיטה.
אפילו לא טרחתי להיפגש איתם..

בקיצור,
כל ההזויים עליי.

9 תגובות
סיפורי דייטים (1) -
16/01/2018 13:18
edya
16.1.2018

אז הבטחתי לספר על הדייטים.
אז אני אנצל את חלון הזמן שאין לי ואכתוב..
לא יודעת עד כמה ארוך זה יצא אז אולי אפצל את זה לשתיים.
אני אספר, אבל לפני כן, אל תפתחו ציפיות.
הם היו מזעזעים.

אז נתחיל מהראשון שהכרתי אותו במהלך השירות הלאומי שלי רק דרך הטלפון.
היה לו קול מהמם וביררתי עליו וגיליתי שהוא דתי.
מפה לשם הזרמתי את העסק ואיכשהו יצאנו לדייט.
הקטע הוא, שלא ראיתי אותו לפני.. (בפייס ובוואטצאפ התמונה הייתה לא שיא הברורה).
טוב, יצאנו.
הלכנו מערבי נחל בתל אביב עד ליוגורט הדרים ברגל.
היה נחמד וחביב.
שנינו הבנו שזה לא זה.
מפה לשם שבועיים לא דיברנו אחד עם השניה (למרות שאנחנו עבדנו באופן כמעט שוטף ביחד..)
אבל היום אנחנו חברים טובים.
אני מתה עליו.
לא בקטע זוגי.

השני, האלים.
לא, תנשמו, הוא לא הכה אותי או משהו כזה..
פשוט הוא סיפר לי שהוא כל היום רב מכות עם הערבים שליד הישיבה שלו
ושהוא כל הזמן רב מכות עם האחים שלו עד כדי כך שהם פותחים את הראש אחד לשני..
אבל מה!!!
הוא אכלת את הפיצה עם סכין ומזלג!
כל הכבוד.
מוערך מאד.
לא, הוא לא שילם עליי.
חתכתי אחרי הדייט הראשון.

השלישי, הנעלב.
אז הוא היה מרוויח המון כסף מהמלצרות שלו.
המון ברמה של המון!! (הוא צילם לי את זה...).
מפה לשם היה נחמד לדבר וכו וקבענו לצאת.
אמרתי לו שין לי בעיה לבוא מבר אילן לירושלים ונסתובב.
אז באתי.
הלכנו על הציר של הרכבת הקלה מהתחנה המרכזית ועד לכותל ובחזרה.
טוב אחי, אני רעבה....
אז כשהלכתי לקנות לי משהו לאכול ממאפה נאמן הוא עמד בחוץ וחיכה לי.
מיותר לציין שהוא גם הבטיח לי שוקולד תות ואיכזב (כשזה נוגע לשוקולד תות זה כבר לא בסדר..)
אחרי הדייט הזה רציתי לסגור.
לאט לאט התבהר לי שהוא לא כ"כ בנאדם פרקטי וזה בעייתי קצת בשבילי..
אז ביקשתי לדבר איתו כשהוא יתפנה.
ואז הוא התחיל:
"מה?? מה קרה פתאום??? פתאום אני לא טוב לך??? אני לא רוצה לדבר איתך! אני כבר יודע מה את הולכת לומר!....."
פתאום ופתאום.. 
אחי, יצאתי איתך לדייט אחד.
לא התחתנתי איתך.
הכרתי אותך בדיוק שבוע וחצי.
שחרר!

הרביעי, החננה.
טוב, זה סיפור נחמד..
כשהייתי בתקן סטודנט במשרד הביטחון, עבדה איתי אשת כספים דתיה ונחמדה.
כמעט לפני שעזבתי היא ביקשה את המפר שלי כדי שהבנים שלה יכניסו אותי לתוך מעגל היכרויות.
לא חשדתי, נתתי.
יום אחרי מתקשרת אליי הקולגה שלי: "שמעי, יש לי בחור ממש טוב להכיר לך.. חמוד וכו וכו"
אני: "אוקיי, יאללה, איך קוראים לו? מה הוא עושה? וכו וכו.."
היא: קוראים לו כך וכך והוא מורה.. בקיצור, תכירי אותו, הוא בחור טוב.."
טוב.....
הוא מתקשר אליי ואנחנו מדבים. ככול שעוברת יותר ויותר השיחה הוא יותר ויותר מזכיר לי את אבא שלי...
לא בקטע טוב.. בקטע מחליא (ואני מתה על אבא שלי. אהה.. ואני אציין שהוא עבר בדיוק את אותו מסלול חיים כמושאבא שלי עבר רק שהוא פחות מרדן מאבא שלי).
מפה לשם יצאנו לדייט שהייתי בהלם כמה חננה הוא... לא בשבילי..
אני צריכה מאצ'ו.
אז נפגשנו לדייט שני (כן כן, הוא היחיד שיצאתי איתו לשני דייטים..)
ושם חתכתי.

אני רואה שזה נהיה ארוך אז אני אחלק את זה לשתיים..

6 תגובות
לפעמים יש גבול?
09/01/2018 16:19
edya
9.1.2018

אני תוהה לעצמי.
האם לפעמים יש גבול?
האם הגבול בכלל קיים?

אם כן,
מי מגדיר אותו?
איך הוא נוצר?
למה הוא קיים?

אם לא,
איך קורה שאנחנו "חוצים גבול"?
למה אף אחד לא קבע אחד כזה?
האם זה טוב שאין גבול?

הגבול מגביל אותנו.
יש פעמים שהוא טוב,
עוזר לנו לא להתפזר,
להישאר ממוקדים,
חדים.

לפעמים הוא רע,
כולא אותנו בתוך ד' אמות.
תוקע אותנו במקום ללא יכולת להתפתח
לראות ולצמוח.

אבל כנראה שהחיים בעל כורחנו מציבים לנו גבולות.
אנחנו בעצמנו משתמשים בהם כל הזמן.
"יש גבול..."
"יש גבול לכל תעלול".

בא לי לומר:
"יש גבול לכמה אני מסוגלת לספוג את האישה הגועלית הזאת!
שאומרת לכולם בטלפון שאני טיפשה ומטומטמת.
שצורחת כל הבוקר על אנשים.
שמנתקת אותנו מהסביבה כי הדלת, החלון והתריס חייבים להיות תמיד סגורים!
שאוסרת עליי לדבר עם אנשים בחדר, לשמוע מוזיקה או סתם לכבות/להדליק את המזגן.
שאין לה טיפת נימוסים והליכות עד כדי כך שהיא אפילו פוגעת באנשים משרד בכירים מאד!"
ואני יכולה להמשיך לומר "יש גבול ויש גבול.."

אבל אולי עדיף לי בכלל לעצור.
לנשום לרגע.
להתנתק.
הרי אף אחד לא אוהב אותה..
לא רוצה לעבוד איתה..
היא משניאה את עצמה על אחרים..
היא לא שפויה..

אני דורשת מעצמי שוב להתעלות על עצמי.
שוב להכיל.
לספוג בשקט.
אין טעם לצעוק ולקחת ללב..
היא לא בקו הבריאות הנפשית.
חבל לי להיסחף..

אז...
תשברי את הגבול.

נ.ב
האמת שבכלל רציתי לכתוב על כל הדייטים שהיו לי.
סתם כדי שיהיו שמורים.
כי להיות מוצלחים הם לא היו..
אבל זה כנראה היה יותר בוער.
אולי בפעם הבאה...
17 תגובות
אנשים שכאלה
03/01/2018 22:59
edya
3.1.2018

אז שנייה לפני שאני קורסת מהיום הכ"כ עמוס הזה,
שהלוואי והייתי יכולה לסיים בו דברים.
אפילו את חלקם.
אני חשה צורך לשתף אתכם בתובנה שלי.

בתואר שלי אנחנו לפחות 90 אנשים.
אנחנו יושבים באודיטוריום אחד. 
כולם.
מן הסתם יהיו אנשים שאני אכיר יותר,
וכאלה שאכיר פחות.
אפילו כאלה שלא אכיר בכלל.

בסוף השנה הזאת אני מסיימת את התואר שלי.
רק השבוע גיליתי שיש לנו אנשים מיוחדים בתואר.
איך גיליתי?
ישבתי איתם בספריה.
חיפשנו חומרים לסמינריונים ביחד.
עזרנו אחד לשני.
דיברנו.

בדיבור אתה מגלה מי הבנאדם.
מדהים.
לא חשבתי שיש אנשים כאלה..
(לא שפקפקתי בעצם קיומם.. אבל עדיין..)
פתאום, שבנאדם נחשף אליי,
מגלה מי אני.
מה אני.
מי זאת הבחורה שיושבת בשקט,
בקושי מדברת.
זה יוצר בי תחושת חמימות..
תחושת שייכות כזאת שאני לא מצליחה להסביר במילים.
פתאום נהיים קרובים יותר.

מצאתי את עצמי חושבת על אותם האנשים הללו,
גם אחרי שנפרדנו לשלום.
איזה יופי.
יש טוב בעולם.
לא צריך כל היום להיות בהצגה.

ועכשיו בכללי,
אני לא מרגישה שנתתי במה בבלוג שלי לחברות המדהימות שיש לי.
אולי לא נתתי במה כי אני פשוט חסרת מילים.
הן כ"כ מדהימות.
ההערכה שלי אליהן עצומה.
אלו חברות לחיים.
הן עוזרות לי להתגבר על המישכולים.
לקום.
לפרוח ולצמוח.
אני פוגשת הרבה אנשים בחיים.
מכל מקום כנראה שאני אוספת אנשים לחיים..

אז תסלחו לי שניה על רגע קטן של דוסיות (עדיין, בחורה דתיה...)
תודה אלוהים.
תודה שאתה מכוון אותי לאנשים מדהימים שכאלה.
תודה!
16 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »